|
|
صفحة: 55
כַּעֲבֹר שָׁנָה אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר : "אִם אַשְׁאִיר אֶת הַשְׂעוֹרִים שֶׁל הָעֲנִיִים בַּמַחְסָן שֶׁלִי, הֲרֵי יִתְקַלְקְלוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן, וְאוּלַי יֹאכְלוּן הָעַכְבָּרִים, וְעַד שֶׁיַחְזְרוּ הָאֲנָשִׁים לֹא יִשָׁאֵר כְּלוּם לַמִסְכֵּנִים הַלָלוּ . " יָצָא רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר לַשָֹדֶה, חָרַשׁ אוֹתוֹ וְזָרַע אֶת הַשְׂעוֹרִים . יָרַד גֶשֶׁם, וְהַזְרָעִים נָבְטוּ וְהִצְמִיחוּ שְׂעוֹרִים חֲדָשׁוֹת . כַּאֲשֶׁר הִבְשִׁילוּ קָצַר אוֹתָן רַבִּי פִּנְחָס וְשָֹם אוֹתָן בְּשַֹקִים גְדוֹלִים יוֹתֵר, כִּי כָּעֵת הָיוּ כְּבָר גַרְעִינִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַה שֶׁאָסְפוּ הָעֲנִיִים . אַחַר - כָּךְ הִנִיחַ אֶת הַשַֹקִים בְּמַחְסָנוֹ בִּשְׁבִיל הָעֲנִיִים . אֲבָל גַם בְּשָׁנָה זוֹ לֹא חָזְרוּ הָעֲנִיִים, וְשׁוּב זָרַע רַבִּי פִּנְחָס וְקָצַר, וְהַפַּעַם הָיוּ הַשְׂעוֹרִים רַבּוֹת עוֹד יוֹתֵר, וּכְבָר מִלֵא בָּהֶן שַֹקִים גְדוֹלִים . וְכָךְ עָשָֹה בְּכָל שָׁנָה : חָרַשׁ וְזָרַע, קָצַר וְדָשׁ, וּלְבַסוֹף בָּנָה גֹרֶן ( מַחְסָן לִתְבוּאוֹת ) בִּשְׁבִיל הַשְֹעוֹרִים הָרַבּוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ . עָבְרוּ שֶׁבַע שָׁנִים, וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָעֲנִיִים שׁוּב הִזְדַמְנוּ לָעִיר הַזֹאת . רְעֵבִים מְאֹד הָיוּ . וְאָז נִזְכַּר אֶחָד מֵהֶם, שֶׁהִשְׁאִירוּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת שְֹעוֹרִים אֵצֶל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר . "אוּלַי יֶשְׁנָן עוֹד ? " חָשְׁבוּ הָעֲנִיִים . "אֲפִלוּ אִם אֵינָן טְרִיוֹת, בְּכָל אֹפֶן יִהְיוּ טוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לֹא - כְּלוּם . " 55 בְּיָדַיִם פְּתוּחוֹת
|
|