|
|
صفحة: 30
הסיפור מוקיע את בעלי השררה למיניהם, הבטוחים שאין גבול לכוחם ואינם מעריכים את ערנותם ואת תבונתם של האזרחים . כדרכו של סידון, הסאטירה מרופדת היטב בהומור ובמאפיינים המוכרים של סיפור מעשייה כביכול, אבל מסריה עדיין שנונים וחד-משמעיים : שליט שלא יהיה קשוב לצרכיו של עמו ולא יפעל לטובת האזרחים – יאבד את תפקידו, את מעמדו ואת כבודו . הצעות לפעילויות : אחרי קריאת הסיפור כדאי להתעכב לרגע על כל כפולת עמודים, ולשאול על העיקר . למשל, בכפולה הראשונה המתארת את המלך הטוב כדאי לשאול : מה בעצם מספרים לנו על המלך, במה היה טוב ? איך יודעים שהיה חכם ? למה אהבו אותו ? ( לשאלות אלה אין תשובה בטקסט, והן מעוררות את הספקנות שתלווה את המאזינים לאורך הקריאה כולה ) . בכפולה השנייה כדאי להפנות את תשומת הלב לדבריו של המלך המעידים בעיקר על אהבת עצמו ועל טיפשותו . בשולי הטקסט שבכפולה זו מופיעים דברי ההתגרות לכאורה של בן המלך, המניעים את העלילה . כאן אפשר לשאול את הילדים : מה לדעתכם יעשה המלך עכשיו ? איוריו של יוסי אבולעפיה מרחיבים את הטקסט ומוסיפים עליו פרטים : למשל, בכפולה הראשונה שבה הטקסט מציג את המלך האהוב פרדיננד פדהצור, קל להצביע באיור על פרטים משעשעים ואף מגוחכים : למשל הראש המציץ מפתח הביוב, המלצר המפיל בקבוק מן המגש, הילדה המתעופפת עם זר הבלונים וכו' . הכפולה השלישית מעלה את השאלות האלה : איך הגיב המלך לדברי הנסיך ה"קנאי" ? האם יכול היה להגיב אחרת ? האיור מראה היטב איך הגיבו בני העם לצו הראשון של המלך, והוא שופע הומור ( מנקה הפסלים המנסה לרדת מן הסולם, איש המחליק על גלגיליות, קבצן קיטע, שכל אחד מהם נקלע למצוקה אישית משעשעת ; זאת לעומת החסידה, שעבורה עולם כמנהגו נוהג ) . בד בבד עם ההקצנה בצווי המלך מתרחשת התרחקות הדרגתית של הנתינים ממלכם ומתגברת המחאה . כדאי לשוחח עם הילדים על הדרכים שבהן האזרחים מביעים את כעסם על המלך : משלחת הזקנים, לכלוך הפסלים בקליפות תפוזים, וכל מה שמראה האיור הרלוונטי . כדאי להסביר את המושג "מחאה" . במהלך הדיון בספר רצוי לחזור מדי פעם להתנהגות הטיפשית והמקוממת של המלך, להתעללות המיותרת שלו בנתיניו ולהתעלמותו מקול העם, עד לדבריו הקיצוניים שנשא מן המרפסת באצבע מתרה : "אתם עם פשוט ואני כול יכול" . בעבודה עם ילדים מתקדמים כדאי להציע להם למצוא ביטויים של הומור בטקסט ( מ"שטויות עקומות בריבוע" ועד "זהירות, זה שביר" ) , ולשוחח על הפער שבין התוכן הקשה של הסיפור – מלך שמתעלל בעמו ונזרק מכס השלטון – לבין ההומור המציף את הסיפור . למה אפרים סידון בחר לכתוב בהומור סיפור עצוב כל כך ? על פי בשלותם הרגשית של הילדים אפשר לצאת מן הסיפור אל החיים, לספר על מחאות של אזרחים בעולם הרחב ( מהמהפכה הצרפתית, ועד למחאות חברתיות מקומיות, שהילדים נחשפים אליהן באמצעי התקשורת ) . 30 מדריך למורה – מבוא
|
|