|
|
صفحة: 29
הצעות לפעילויות : עלילת הסיפור פשוטה להפליא מבדחת ומזמינה יצירתיות בתחום הדרמטי . לטובת התנסות בשינון התפקידים, קידום שטף הקריאה, הגייה נכונה, דיבור מוטעם והופעה מול קהל אפשר להציג את הסיפור כולו, כלשונו, מתחילתו ועד סופו, ברמות שונות של פירוט . הטקסט מציע תפקידים לקריינים ( שימלאו את תפקידם לסירוגין ) , לרוכל וללהקת הקופים . הכיתה כולה יכולה לעסוק בעיצוב התפאורה, התלבושות והאביזרים, בהשראת הסיפור והאיורים . כמובן, אפשר לגייס את התלמידים לעיבוד הטקסט הסיפורי ולעיבויו : להוסיף תפקידים של אנשי העיר המנהלים משא ומתן עם הרוכל, להוסיף תפקידים של תקשורת בין הקופים, ולגוון את "שיח המחוות" שהתנהל בין הקופים לרוכל, כמיטב דמיונם של הילדים . כיתות שאינן מעוניינות במיזמים אלה, יכולות להתנסות רק בגיוון הדיאלוג שבין הרוכל לקופים . בכל מקרה, כדאי לשוחח על הקשר בין הסיפור למציאות : על מה מתבסס הסיפור ? האם על פי ניסיונם של הילדים ( כצופים בתוכניות טבע וכמבקרים בפארק ספארי כזה או אחר ) קופים אכן מחקים את מי שהם רואים ? ואם כן, למה ? "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור", מאת אפרים סידון, אייר : יוסי אבולעפיה, כתר-לי, 1992 ( מרשימת הליבה ) אפרים סידון כתב ספרי ילדים רבים, ובהם : "מעלה קרחות", "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" . בשניהם יש ביקורת חברתית על חוסר הסובלנות כלפי האחר, ועל סכסוכים גדולים המתחילים בוויכוחים . הסיפור המחורז "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור" עוסק במלך רב-מעלות ואהוב, שמתח יתר על המידה את סבלנותם של בני עמו, וסופו שנזרק מן השלטון . פרדיננד פדהצור היה מלך אהוב : "ותמיד כשהמלך עבר בדרכים / הם זרקו לעברו סוכריות ופרחים" . במסיבה שבה התגאה המלך במחוות הנפלאות שעושים לו בני עמו קפץ אחד האורחים ואמר : "הוא עושה רק דברים שהעם בם רוצה / משום כך עמו כל כך מרוצה, / אם יפסיק פרדיננד להיות מלך טוב, / יפסיק העם אותו לאהוב" . פרדיננד פדהצור מחה בתוקף על דבריו של הנסיך וטען שהקנאה דיברה מגרונו . אחר כך החליט להוכיח שהנסיך טועה ; הוא פרסם צו מלכותי שעל פיו כל האזרחים חייבים להתחיל לקפוץ על רגל אחת, ואחר כך הוסיף הוראה בלתי נסבלות אחרות שהעידו על גחמותיו, למשל : "אוסר אני על כל הבריות / להגות ולבטא חמש אותיות" . האיסור החדש הביא אל הארמון את משלחת הזקנים : "מלכנו הרם, יש בעיות / קשה לדבר בלי חמש אותיות" . הזקנים סיפרו למלך שהעם הכועס משמיע קולות מחאה, אבל המלך פרדיננד פדהצור התבצר בהחלטתו : "תושבי המדינה, כולכם תיענשו, / גזירות חדשות מדי יום יתחדשו" . בסופו של דבר מאס העם בגזירות ובצווים ; האזרחים פרצו לארמון, דחפו את המלך לארגז גדול, סגרו היטב את המכסה ושיגרו אותו לאי נידח ושומם . מאז חי העם הזה בשקט ובשלווה : "אין לו מלך נחמד לאהוב / ולצעוק 'יחי והידד' ברחוב . / אבל מאידך איננו חושש / מפני שיגעונות של מלך טיפש" . 29 מדריך למורה – מבוא
|
|