|
|
صفحة: 91
91 לְפֶתַע נִשְׁמַע מִבַּחוּץ הָרַעַשׁ הַנוֹרָאִי שֶׁל הַמַסוֹר . אֹרֶן רָץ הַחוּצָה . הוּא טִפֵּס עַל הָעֵץ בִּמְהִירוּת . נִדְמֶה לוֹ שֶׁאַף פַּעם אַף אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ לְטַפֵּס עַל הָעֵץ בִּמְהִירוּת כָּזֹאת . לִפְנֵי שֶׁהַמַסוֹר נָגַע בְּגֶזַע הָעֵץ, אֹרֶן כְּבָר הָיָה לְמַעְלָה, עַל אַחַד הָעֲנָפִים . "רֵד מִשָׁם, יֶלֶד ! אַתָה תִפָּצַע ! " קָרְאוּ עוֹבְדֵי חֶבְרַת הַחַשְׁמַל . אֹרֶן לֹא עָנָה וְלֹא יָרַד . זִיוָה וְאוּדִי בָּאוּ מִן הַבַּיִת הַשָׁכֵן וְשָׁאֲלוּ : "מָה קָרָה ? " "הֵם רוֹצִים לִכְרֹת אֶת הָעֵץ ! " צָעַק אֹרֶן מִלְמַעְלָה . זִיוָה פָּחֲדָה לְטַפֵּס עַל הָעֵץ, אֲבָל הָאֹרֶן הָיָה חָשׁוּב לָה מְאוֹד . הִיא הִתְגַבְּרָה עַל הַפַּחַד וְטִפְּסָה לְמַעְלָה בְּיַחַד עִם אוּדִי . וּמַהֵר מְאוֹד הָיוּ כָּל עַנְפֵי הָאֹרֶן מְלֵאִים יְלָדִים . עוֹבְדֵי חֶבְרַת הַחַשְׁמַל נִסוּ לְהַסְבִּיר בְּשֶׁקֶט וּבְנִימוּס וְאַחַר כָּךְ בְּכַעַס, שֶׁאֶפְשָׁר לְהָזִיז אֶת עַמוּד הַחַשְׁמַל, אֲבָל זֶה מְסֻבָּךְ וְיַעֲלֶה הַרְבֵּה מְאוֹד כֶּסֶף . הַיְלָדִים הָיוּ עֲצוּבִים, הֵם יָדְעוּ שֶׁלְאַף אֶחָד מֵהַשְׁכֵנִים אֵין מַסְפִּיק כֶּסֶף כְּדֵי לְשַׁלֵם עַל הֲזָזַת הָעַמוּד . לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל אֹרֶן . "אֲני מְוַתֵר עַל חֲגִיגַת יוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁלִי ! " קָרָא אֹרֶן מִלְמַעְלָה . "גַם אֲנִי ! גַם אֲנִי ! " אָמְרוּ זִיוָה וְאוּדִי וְכָל הַיְלָדִים שֶׁעַל הָעֵץ . וְשׁוּקִי, שֶׁהָיָה הַגָדוֹל מִכֻּלָם וְהַקוֹל שֶׁלוֹ כְּבָר הִתְחִיל לְהִתְחַלֵף, אָמַר : "אֲנִי מְוַתֵר עַל חֲגִיגַת בַּר - הַמִצְוָה שֶׁלִי . " כָּךְ קָרָה שֶׁעֵץ הָאֹרֶן נִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ, וּלְאַף יֶלֶד בִּרְחוֹב הָאֳרָנִים לֹא חָגְגוּ חֲגִיגַת יוֹם הֻלֶדֶת בַּשָׁנָה הַהִיא . מתוך הספר חַג לִי , מסדה 1976 יָמִים מְיֻחָדִים בְּלוּחַ הַשָׁנָה
|
|