|
|
صفحة: 137
137 1 . לָמָה, לְדַעַתְכֶם, קָרְאוּ לַגַן הַמֻנְגָשׁ "פַּארְק חֲבֵרִים" ? הַאִם, לְדַעַתְכֶם, הַשֵׁם מַתְאִים ? הַסְבִּירוּ . 2 . בְּאַחַת הַתְמוּנוֹת מוֹפִיעַ כְּלָל . מַהוּ הַכְּלָל וּמַדוּעַ הָיָה חָשׁוּב לִקְבֹּעַ אוֹתוֹ ? 3 . הִתְבּוֹנְנוּ בְּבֵית הַסֵפֶר שֶׁלָכֶם - בַּמִבְנֶה וּבֶחָצֵר . א . הַאִם יֵשׁ בּוֹ מְקוֹמוֹת מֻנְגָשִׁים ? אִם כֵּן, הַסְבִּירוּ כֵּיצַד הֵם מֻתְאָמִים לַצְרָכִים הַשׁוֹנִים . ב . הַאִם יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלְדַעַתְכֶם צָרִיךְ לְהַנְגִישׁ ? תָאֲרוּ אֶת הַמְקוֹמוֹת וְהַסְבִּירוּ מַדוּעַ . עַל הַמַפָּה חִזְרוּ לַמַפָּה הַמְאֻיֶרֶת שֶׁל שְׁכוּנַת הַחוֹף, בְּעַמוּדִים 76 - 77 . מִצְאוּ בָּה מָקוֹם מֻנְגָשׁ וְכִתְבוּ מַהוּ . בּוֹאוּ נְדַבֵּר הַאִם, לְדַעַתְכֶם, חָשׁוּב שֶׁיִתְקַיֵם מִפְגָשׁ בֵּין קְבוּצוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל יְלָדִים ? חִשְׁבוּ עַל כָּל מִינֵי קְבוּצוֹת . לְמָשָׁל, יְלָדוֹת וִילָדִים שֶׁיֵשׁ לָהֶם צְרָכִים שׁוֹנִים, יְלָדוֹת וִילָדִים שֶׁמְדַבְּרִים שָׂפוֹת שׁוֹנוֹת וְלֹא כֻּלָם מְבִינִים זֶה אֶת זֶה וָעוֹד . 137
|
|