|
|
صفحة: 212
עמוד 1 "אוֹי, אָלֶכְּסַנְדֶר ! " מאת רוֹמֵם סָרַנְגָה ( מעובד ) 1 אָלֶכְּסַנְדֶר פְלֵמִינְג שמע את המשפט "אוי, אלכסנדר, איזה בלגן ! " לעיתים קרובות מאוד . אימא שלו אמרה את זה בכל פעם שנכנסה לחדר שלו . המורה שלו אמר את זה בכל פעם שפתח את המחברת שלו . 5 החברים שלו אמרו את זה בכל פעם שאלכסנדר פתח את התיק שלו וְסֶנְדְוִויצִ'ים ישנים ומגעילים נשפכו ממנו . אבל בעיני אלכסנדר, סנדוויצ'ים ישנים לא היו מגעילים בכלל, גם אם כבר היו שחורים מרוב עוֹבֶשׁ . הוא הסתכל בהם בעניין ורִחרח וחקר אותם, כפי שחקר כל דבר סביבו . 10 אלכסנדר גדל בחווה, וכל יום אחרי הלימודים הוא היה מתיישב בפינה בחצר, וחוקר . פעם חקר איך מְגיבוֹת הנמלים אם מפזרים קקי של סוסים מסביב לקן שלהן ; פעם חקר איך מִשְׁתַנֶה הצבע של הביצה אחרי שהיא מתחילה להסריח ; ופעם חקר כמה זמן יכולה נוצה של יונה לרחף באוויר . 15 השנים חלפו . אלכסנדר סיים את לימודיו בְּהִצְטַיְינוּת ( רק בסעיף "סדר וניקיון" הציון שלו נשאר "בלתי מספיק" ) והחליט להיות חוקר . הייתה לו מטרה חשובה : למצוא דרך להתגבר על המחלות והזִיהוּמִים הקשים שֶׁנִגְרָמִים על ידי חיידקים . התרופות שבהן השתמשו בתקופתו היו חלשות ולא הוֹעילוּ, והרופאים היו חַסְרֵי אוֹנִים ולא 20 הצליחו לעזור לפצועים ולחולים . אלכסנדר רצה לגלות חומר שיוכל להילחם בחיידקים ולהשמיד אותם . המעבדה של אלכסנדר הייתה מבולגנת כמו החדר שלו, וצלחות פֶּטְרִי ( צלחות לגידול חיידקים ) היו פְּזוּרוֹת בכל מקום . "אוי, אלכסנדר, איזה בלגן ! " אמר מנהל המעבדה בכל פעם שנכנס לבקר . 212 212
|
|