|
|
صفحة: 47
זֶה בַּטֶבַע שֶׁלִי מִלִים : טַל בַּרְטוֹב אֲנִי יוֹצֵאת מֻקְדָם מֻקְדָם כְּשֶׁהָעוֹלָם עֲדַיִן נָם . . . לִנְשֹׁם אֲוִיר צָלוּל, לִפְסֹעַ בַּמַסְלוּל, לִרְאוֹת יָרֹק מִכָּאן עַד שָׁם . . . אֶת זֶה אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב . . . לָצֵאת, לָרוּץ, לְהִסְתוֹבֵב, וְלֹא חָשׁוּב אִם זֶה חוֹף יָם, אוֹ יַעַר עַד, אוֹ שְׂפַת אֲגַם, אֵין טוֹב מִזֶה – אֲנִי חוֹשֵׁב ! אֲנַחְנוּ חֵלֶק מֵהַטֶבַע, מוֹסִיפִים לוֹ צְלִיל וְצֶבַע, צְבִי זָרִיז, עֵץ מְלַבְלֵב – אֶצְלֵנוּ הֵם בְּתוֹךְ הַלֵב ! לָכֵן נִשְׁמֹר עַל כָּל פִּנָה, נֹאהַב פְּרָחִים בְּכָל עוֹנָה, לֹא נְלַכְלֵךְ וְלֹא נִקְטֹף, נַשְׁאִיר הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה . . . לוֹקֵחַ מַיִם וְכָרִיךְ, עוֹלֶה עַל הַר . . . כְּמוֹ שֶׁצָרִיךְ, וְלֹא מַשְׁאִיר סִימָן, אַף לֹא לִכְלוּךְ קָטָן, כְּאִלוּ לֹא הָיִיתִי כָּאן . אֲנִי צוֹפָה בַּצִפּוֹרִים עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי נְמָלִים, לֹא נוֹגַעַת, לֹא פּוֹגַעַת, עַל הַטֶבַע מִשְׁתַגַעַת ! וְתָמִיד עִם חֲבֵרִים . אֲנַחְנוּ חֵלֶק מֵהַטֶבַע, מוֹסִיפִים לוֹ צְלִיל וְצֶבַע, צְבִי זָרִיז, עֵץ מְלַבְלֵב – אֶצְלֵנוּ הֵם בְּתוֹךְ הַלֵב ! לָכֵן נִשְׁמֹר עַל כָּל פִּנָה, נֹאהַב פְּרָחִים בְּכָל עוֹנָה, לֹא נְלַכְלֵךְ וְלֹא נִקְטֹף, נַשְׁאִיר הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה . . . 47
|
|