|
|
صفحة: 32
שתי המפות המאוירות אינן משקפות את המציאות כי הרי אין לנו חוף כפול . הנופים הטבעיים והנופים מעשה ידי אדם חולקים בדיוק את אותו מרחב . תופעות הטבע שמופיעות במפה הראשונה מושפעות כל הזמן מפעילות האדם המתוארת במפה השנייה . בקו החוף שלנו נותרו חוֹלִיוֹת בודדות . חלקן כוסו כשנבנו עליהן היישובים שלאורך החוף, ומקצתן נכרו והחול שימש לייצור חומרי בנייה . הצטברות החול על חופי הים התמעטה גם בשל הקמת סכר אסואן בנילוס שבמצרים . האם אפשר ליצור איזון בין שימור החוף ובין פיתוחו, והאם שימור ופיתוח יכולים להתקיים זה לצד זה ? וככל שזה נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו, ברצועת חוף שהביקוש לכל פיסה ממנה רק הולך וגדל, ולאור הגידול המתמיד באוכלוסיית ישראל, האם תישאר לנו פיסת חול שנוכל להניח עליה את המגבת ופשוט ליהנות מהים ? ישראל התברכה בחופים נוספים חוץ מחופי הים התיכון, וגם בהם מתקיים מאבק מתמיד בין שימור לפיתוח . חופי הכנרת נפגעו בשל ירידה במפלס המים שנבעה מרצף של שנים מעוטות גשמים, אבל גם בשל שאיבת יתר . בתי המלון ואתרי הנופש מיועדים אומנם לציבור, אך הם לא מאפשרים גישה חופשית לחוף . חופי ים סוף הם מקור תעסוקה משמעותי לעיר אילת . ביניהם נמל אילת והמלונות שנבנו צמוד מאוד לקו המים . אגן ים המלח עובר שינויים מרחיקי לכת בשל ירידה מתמדת של המפלס . בעקבות כך התשתיות מתרחקות מקו החוף והגישה אליהם מצטמצמת, זאת לצד היווצרות בולענים . מאז שנות השבעים של המאה הקודמת נערכות תוכניות ארציות הקובעות את ייעודי הקרקע לאורך החופים במסגרת תוכנית מתאר הנקראת תמ"א 13 . בעשורים האחרונים חלו שינויים במודעות לשמירה על החופים . בשנת 2004 חוקק חוק שמירת הסביבה החופית והוקמה הוועדה לשמירת הסביבה החופית . הוועדה מופקדת על איזון בין שיקולי התכנון לבין הערך של השמירה על הסביבה החופית . העיקרון המנחה את הוועדה הוא שרק שימושי קרקע שיש להם ערך וזיקה לחוף, יישארו לאורכו, ושיש למנוע שימוש שאפשר לקיים במקומות אחרים . נוסף על כך, המרינות חוסמות את תנועת החול, ובחופים שנמצאים מצפון להן, קו החוף נעשה צר יותר, וכך גלי הים מגיעים עד מצוקי הכורכר ומעמיקים את תהליך הגִדוּד . מי התהום שבאַקְוַת החוף נמצאים בסכנת המלחה ומזהמים, וגם בתי הגידול של צמחים ובעלי חיים על החוף מושפעים מהתנהגות האדם ועלולים להיפגע . 32
|
|