|
|
صفحة: 104
104 מֵחַקְלַאי שֶׁמְגַדֵל אוֹתָם בְּעַצְמוֹ . אֲנַחְנוּ גַם לֹא אוֹכְלִים מַמְתַקִים אוֹ חֲטִיפִים קְנוּיִים אַף פַּעַם . כְּשֶׁהַסָבִים שֶׁלָנוּ רוֹצִים לְפַנֵק אוֹתָנוּ, הֵם מְבִיאִים לָנוּ אָנָנָס, שֶׁזֶה פְּרִי יָקָר וּמְיֻחָד בִּמְקוֹם מַמְתַקִים . וְזֶה לֹא קָשֶׁה ? בִּכְלָל לֹא . לְמָשָׁל, בְּשַׁבָּת כְּשֶׁיֵשׁ בַּר מִצְוָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְזוֹרְקִים סֻכָּרִיוֹת, אֲנַחְנוּ אוֹסְפִים אֶת הַסֻכָּרִיוֹת יַחַד עִם כָּל הַיְלָדִים, אֲבָל אֶת מָה שֶׁאָסַפְנוּ אֲנַחְנוּ לֹא אוֹכְלִים אֶלָא מַחְזִירִים לְמִי שֶׁזָרַק אֶת הַסֻכָּרִיוֹת . מָה חוֹשְׁבִים הַיְלָדִים בְּבֵית הַסֵפֶר וּבַגַן עַל אֹרַח הַחַיִים שֶׁלָכֶם ? אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים בְּבֵית הַסֵפֶר הָאַנְתְרוֹפּוֹסוֹפִי בְּקִבּוּץ נַעַן, וַעֲרָבָה לוֹמֶדֶת בְּגַן שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִי הֵקִימוּ עִם עוֹד חֲבֵרִים . זֶה אוֹמֵר שֶׁיֵשׁ הַרְבֵּה מִשְׁפָּחוֹת שֶׁיֵשׁ לָהֶן עֲרָכִים דוֹמִים . אַתֶם יוֹדְעִים שֶׁאַתֶם יוֹצְאֵי דֹפֶן, שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים לֹא חַיִים כְּמוֹכֶם ? אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, אֲבָל זֶה לֹא מַפְרִיעַ לָנוּ . טוֹב לָנוּ וְחָשׁוּב לָנוּ לִחְיוֹת כָּכָה . תוֹדָה לָכֶם . אַתֶם בֶּאֱמֶת מִשְׁפָּחָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָה ! הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לְאַמֵץ מַשֶׁהוּ מֵאֹרַח הַחַיִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת וַקְנִין ? סַפְּרוּ : מָה עוֹשִׂים בַּמִשְׁפָּחָה שֶׁלָכֶם כְּדֵי לְהִמָנַע מִפְּגִיעָה בַּסְבִיבָה ? ( מִחְזוּר, הַפְרָדַת אַשְׁפָּה, הַפְחָתַת הַשִׁמוּשׁ בְּכֵלִים חַד פַּעֲמִיִים וְעוֹד ) . הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לָתֵת בְּגָדִים שֶׁכְּבָר קְטַנִים עֲלֵיכֶם וְצַעֲצוּעִים שֶׁאֵינְכֶם מְשַׂחֲקִים בָּהֶם לִילָדִים אֲחֵרִים ? הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לְקַבֵּל בְּגָדִים וְצַעֲצוּעִים מִילָדִים אֲחֵרִים ? 104
|
|