|
|
صفحة: 54
54 עִדִית, הַחֲבֵרָה שֶׁלִי הֲכִי טוֹבָה, אָמְרָה לִי בְּסוֹד שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִשְׁמַע : יֵשׁ לָךְ אָזְנַיִם כְּמוֹ לְסָבְתָא שֶׁלָךְ, גְדוֹלוֹת נוֹרָא כְּדַאי לָךְ לְגַדֵל שֵׂעָר, אֵין לָךְ בְּרֵרָה . . . הִסְתַכַּלְתִי בַּמַרְאָה, חָשַׁבְתִי דַקָה וְהֵבַנְתִי שֶׁהִיא צָדְקָה . כְּשֶׁבָּאִים אוֹרְחִים שֶׁלֹא רָאוּ אוֹתִי מִזְמַן הֵם אוֹמְרִים בְּמַקְהֵלָה : הִיא מַמָשׁ דוֹמָה לַאֲחוֹתָה הַגְדוֹלָה ! אָז… יֵשׁ לִי הָעֵינַיִם שֶׁל סַבָּא הָרַגְלַיִם שֶׁל אַבָּא וְאֶת הָאָזְנַיִם יָרַשְׁתִי מִסָבְתָא . אֲנִי יוֹדַעַת חֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ דוֹדָה אִיבוֹן אוֹהֶבֶת אֲפִיָה - כְּמוֹ דוֹד אֵלִיָה וְלַאֲחוֹתִי אֲנִי דוֹמָה כִּמְעַט כְּמוֹ תְאוֹמָה . . . אָז מָה יֵשׁ לִי רַק מִשֶׁלִי ? כָּל הַשְׁאָר, זוֹ פָּשׁוּט - אֲנִי !
|
|