|
|
صفحة: 66
שאלות על משנה ואקולוגיה ( עמ׳ 97 ) המשנה אינה מכירה את הקטגוריה המודרנית של “ סביבה “ ואינה עוסקת באופן ישיר במניעת זיהום כדור הארץ בכלל או אזור מסוים בפרט . תפיסות סביבתיות מודרניות עוסקות בהגנה על כדור הארץ , כערך העומד בפני עצמו או לרווחת היצורים החיים שבו , מעבר לבני האדם . תפיסות מצומצמות יותר מוטרדות בעיקר מן הפגיעה בבני אדם , אך מונעות מהבנה שסביבה מזוהמת וחמה , שמשאביה נוצלו , לא תאפשר חיים אנושיים תקינים לאורך ימים . לעומת זאת , המשנה כאן מוטרדת מהנזק הישיר לבני אדם ולא מפגיעה בטבע , בבעלי חיים או באוויר ובמים הנצרכים לבני אדם בעתיד . עם זאת , המשנה מניחה יסוד לכך שהאדם אחראי לסביבתו ולמתרחש בה . “ השופך מים “ יכול להיקרא גם כדוגמה או כמשל לפעילויות בעלות השפעה הרסנית ארוכת טווח . בניסוח אחר ניתן לומר שאילו המשנה הייתה מודעת לסכנות שבזיהום הסביבה , לאור משנה זו אפשר להניח שהייתה מנסחת חוקים המטילים אחריות על המזהם . שאלות על נזק לדורות הבאים ( עמ׳ 98 ) אפשר לחשוב על כמה דוגמאות פשוטות של נורמות רווחות בחברה הישראלית שאינן מעידות על מחשבה יתירה על הדורות הבאים : שימוש מסיבי בשקיות ניילון ובכלים חד פעמיים , שימוש מרובה במיזוג ובחימום , העדפת שימוש ברכב פרטי על פני נסיעה בתחבורה ציבורית , הקצאת שטחים נרחבים למרכזי קניות חד קומתיים וכדומה . אפשר לעורר שיח לגבי אפשרויות שונות לשימוש מחדש בפסולת . כדאי לעמוד על הקושי בתפיסת המחזור הרווחת בבתי ספר – הכנת עציצים או קישוטים מבקבוקי פלסטיק כדוגמה מובהקת – הדוחה רק מעט את הגעת הפלסטיק לפח ואינה מפחיתה באמת את כמות הפסולת המזהמת . אפשר לעורר את הלומדים לחשוב על פתרונות אמיתיים ארוכי טווח , בין בדרך של מחזור ובין בדרך של צמצום הצריכה והייצור של חומרים מזהמים . ניתן להביא לדוגמה את “ חוק השקיות “ שנחקק בישראל בשנת . 2016 שאלות על ייצור פסולת בישראל ( עמ׳ 98 ) לפי הנתונים , כל אחד במדינת ישראל מייצר בחודש ממוצע מעל 50 ק “ ג פסולת . משפחה בת חמש נפשות מייצרת מעל 250 ק “ ג פסולת בחודש . אפשר לחשוב יחד כמה מקום הייתה תופסת כל האשפה הביתית אילו שמרנו אותה בבית במשך חודש לפני זריקתה . כדאי להפנות את תשומת לב הלומדים לכך שחלק ניכר מהפסולת שאנחנו מייצרים מקורו באריזות , ושראוי לחשוב על שיטה אחרת להעברת סחורות שתייתר את האריזות האלה . שאלות על דבריו של אברהם יהושע השל ( עמ׳ 99 ) לפי השל , האדם מרגיש עליונות על הטבע ומסיק שהעולם עומד לרשותו , ללא מגבלות . מחשבות אלו מאפשרות לאדם לנצל את הטבע לצרכיו בלי לקבל אחריות לגבי העתיד . השל מציע להביט על הטבע בפליאה , כעל סובייקט בלתי מושג שאינו נשלט בידי האדם כמו גרמי השמיים הרחוקים . מתוך תפיסה זו יוכל האדם לצמצם את הפגיעה בטבע ולעמוד בפיתוי לנצל את הטבע לצרכיו . תפיסה זו של אחריות נראית כפיתוח של תפיסה בסיסית יותר של אחריות שעסקנו בה במשניות בפרק זה : האדם נדרש לרסן את עצמו בפעילותו במרחב הציבורי מתוך התחשבות בזולת .
|
|