|
|
صفحة: 61
משנה , מסכת בבא קמא , פרק ג משנה ג “ - המוציא את תבנו ואת קשו “ ( עמ׳ 92 ) משנה זו דורשת הבהרה מפני שהסיטואציה המתוארת בה רחוקה מחיי הלומדים . כדי להבהיר את המשנה דרך קישור ריאלי וכדי לעורר את מודעות הלומדים לחשיבות ניצול פסולת אורגנית בימינו – הרחבנו על כך בתוך הספר וקשרנו את המשנה להדשנה המקובלת בימינו . חלוקת המשנה : מקרה בסיסי : המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים . אירוע שקרה בעקבות המקרה : והוזק בהן אחר . דין : חייב בנזקו ( האדם שהוציא את התבן חייב בנזק שנגרם לאחר ) . דין נוסף : וכל הקודם בהן זכה . המשנה נוקטת צעד מעניין כדי להרתיע אנשים מלהוציא את התבן והקש לרשות הרבים לצורך הדשנה . היא קובעת שמרגע שהוצאו החוצה , פקעה הבעלות עליהם , וכל עובר אורח רשאי לקחת אותם . בכך המשנה מבהירה שרשות הרבים אינה מיועדת לפעילות פרטית , ומי שעושה בה פעילות כזאת מסכן את רכושו . המשנה לא קבעה כלל דומה במקרה של “ המניח את הכד “ . גם אם הכד מפריע להולכי הרגל , הם אינם זכאים לקחת אותו לעצמם . אפשר להבין מכך שהנחת הכד נחשבת חמורה פחות מהוצאת תבן וקש לרחוב , אולי מכיוון שהנחת הכד היא לזמן קצר , ואילו הוצאת התבן והקש עשויה לארוך זמן ממושך . משנה , מסכת בבא קמא , פרק ג משנה ב “ - המצניע את הקוץ “ ( עמ׳ 94 ) משנה זו היא למעשה המשך המשנה שעסקה בשפיכת מים ברשות הרבים ( עמ׳ . ( 90 כדאי להראות זאת בכיתה . לעיתים משנה מכילה חוק אחד – מקרה ודין ; לעיתים יש במשנה שני סעיפים או יותר הקשורים זה בזה , לא פעם בקשר רופף בלבד . ככלל , חלוקת הפרק למשניות אינה אחידה , והיא יכולה להשתנות ממהדורה למהדורה . אתגרים בהוראת מקור זה המצניע : בלשון המשנה הצנעה היא החבאה , לעיתים כדי לשמור על החפץ ולחזור ולהשתמש בו , ולעיתים כדי להיפטר מהחפץ . מתוך ההקשר נראה שהכוונה כאן היא להחבאה כדי להיפטר מהחפצים החדים שעלולים להזיק . אפשר לשוחח על השורש צנ “ ע ומשמעויותיו . המצניע , הגודר , גדר שנפל [ ה ] : בשני המקרים הראשונים נושא המשפט הוא האדם המבצע פעולה . במקרה השלישי הנושא הוא הגדר עצמה , ואין התייחסות לאדם או לפעולה שעשה . למרות זאת , הדין “ חייב בנזקן “ מתייחס לאדם . מתברר שהמשנה מחייבת את בעל הגדר , שכן הרכוש שלו ( הגדר ) הוא שגרם את הנזק , ועל בעל הרכוש מוטלת האחריות לדאוג שרכושו לא יגרום נזק . ו׳ החיבור : שלושת המקרים במשנה ( המצניע את הקוץ – והגודר – וגדר שנפל ) אגודים ב - ו׳ החיבור , המחברת אותם כדי לפסוק בכולם דין אחד : “ חייב בנזקן “ . ואולם הלומדים יכולים לטעות ולהבין שמדובר במקרה מצטבר , כביכול רק אם אדם עשה את שלוש הפעולות – הוא יהיה חייב . מובן שאין זו קריאה נכונה , וצריך לוודא שהמשנה הובנה כראוי . הוזקו בהן אחרים : ייתכנו סוגים שונים של נזק , אך בעיקר פציעה מחפץ חד או מנפילה של אבן שהשתחררה מהגדר . מעניין מי ה “ אחרים “ הנזכרים כאן : הולכי רגל ברשות הרבים ? מבקרים בתוך השטח הפרטי של המטמין ? מכיוון שהפרק במשנה עוסק ברשות הרבים , סביר יותר שהכוונה היא להולכי הרגל ברשות הרבים .
|
|