|
|
صفحة: 55
שאלות על הרמב “ ם , משנה תורה , הלכות נזקי ממון , פרק ד הלכה ב ( עמ׳ 76 ) בשני מקרים אלו שבהם המזיק פטור מדיני אדם ומתוארים במשנה תורה , לא ניתן לקבוע בוודאות שהמעשה של אותו אדם הוא זה שגרם לנזק . אם היה כותל רעוע , ייתכן שבעל החיים היה מצליח לצאת מהשטח גם ללא התערבות חיצונית . וכן גם הנחת הרעל בפני בעל החיים איננה האכלה של ממש , ולמעשה בעל החיים יכול להימנע מלאכול את הרעל . ואולם האדם חייב בדיני שמיים כי אף שלא ניתן לקבוע בוודאות שהוא הגורם הישיר לנזק , יש בתיאור המקרה מרכיב לא נוח באשר לתרומתו לנזק . משום כך נקבע כי לכל הפחות יש לו אחריות מוסרית . ראוי לציין כי החוק הישראלי שונה מההלכה היהודית במקרים שכאלה . שאלות על המשנה , מסכת בבא קמא , פרק ו משנה ד ( עמ׳ 77 ) האחריות לנזק במקרה הראשון היא של מביא העצים , במקרה השני האחריות היא של מי שהביא את האש , ובמקרה השלישי של מי שליבה אותה . ניתן לנסח כלל מתוך תיאורי המקרים : אם נגרם נזק בעקבות מעשה של כמה אנשים – האדם שעשה את הפעולה האחרונה ופעולה זו גרמה לנזק באופן ישיר – חייב על הנזק ( והאחרים פטורים ) . אם הרוח גרמה לאש להשתלהב – כולם פטורים מכיוון שהרוח היא האחראית הישירה לנזק . פילון האלכסנדרוני מתאר בדבריו ( עמ׳ 71 ) את עוצמת האש וקובע כי משהתלקחה בעוצמה היא מתעלמת מכל אמצעי הכיבוי , ובני האדם אינם יכולים לשלוט בה . בעניין זה אחריותנו כבני האדם כבדה מאוד : יש להשגיח על אש בשטחים ציבוריים ; לכבות מדורות , גפרורים , נרות וגם כיריים ; להרחיק חומרי בערה מהישג ידם של ילדים ; לדאוג לתקינותם של מכשירים חשמליים ועוד . שאלות על “ נצר לשונך מרע “ ( עמ׳ 78 ) סמל שלושת הקופים מבקש להרחיק את האדם מעשיית מעשה רע באמצעות דיבור , מעדות למעשה רע או משמיעה על מעשה רע . הפסוקים מתהלים ( פרק לד פסוקים יג - טו ) מכוונים את בני האדם להיזהר מלדבר דברים רעים או דברים שאינם נכונים ומוסיפים נדבך נוסף על שלושת הקופים : לעשות טוב , לבקש יחסי אחווה בני אדם ולפעול למען מטרה זו (“ ורדפהו “) . לא מדובר בחוק אלא באמירות מתחום המוסר שעל האדם לאמץ . פעולות אלו מרחיקות את האדם מן הרוע , מקדמות שיח של הכלה ויחסים תקינים , וכך הופכות את החברה לטובה יותר .
|
|