|
|
صفحة: 129
עוד לא הסתיים הפרק במסכת תענית , ולא עברו יותר משישה ימים , וכבר טו באב מוכתר כיום הטוב בשנה לצד יום הכיפורים . הכתרה תמוהה זו זכתה לתשובות מגוונות של האמוראים בתלמוד הבבלי . המכנה המשותף לאותן תשובות הוא שהן מתייחסות לאירועים טובים ושמחים לעם היהודי , המיוחסים על פי המסורת לתאריך טו באב . בפרק שזורות שאלות המכוונות את הלומדים לחשוב ולשתף באירועים אישיים , בכדי להראות כיצד אירועים רגשיים מסוימים נחרתים בזיכרון , ואם וכיצד הלומדים נוהגים לציין אירועים שכאלה . מטרת השאלות היא להדגים כיצד תהליך אישי רגשי שחווה הפרט יכול להיות גם תהליך רגשי של החברה כולה . לבסוף נבחנת המשנה ממסכת אבות ( עמ׳ 235 ) לעומק כמשמשת בסיס לאופי ציון טו באב בימינו . הבחינה המדוקדקת מעלה אומנם כי כיווני המשנה מנוגדים לאופי ציון המועד היום , אך חשוב ומעניין לבחון זאת – והדבר מוביל ליציאה החוצה , לבחינת דרכים נוספות לציון טו באב בחיי הלומדים . מקורות מרכזיים הנלמדים בפרק משנה , מסכת תענית , פרק ד משנה ו ( עמ׳ 227 ) סיכמנו בספר את עיקרי המשנה – רשימת הדברים שאירעו לפי המסורת בתשעה באב ( בעמ׳ – ( 226 והבאנו משפט אחד מתוכה . מומלץ לעיין במשנה המלאה בתוך ספר המשנה או בדף המקורות הנלווה . משנה זו שונה מהמשניות שפגשנו לאורך הספר בכך שאינה קובעת חוקים אלא מספקת רקע היסטורי . המשנה ממעטת לעסוק בשאלות היסטוריות ומתמקדת במעשים ובחוקים , ועל אף שנערכה פחות מ - 150 שנה אחרי החורבן , עיסוקה של המשנה בחורבן המקדש אינו רב . אילולי ידענו על החורבן ממקורות חיצוניים , היה קשה להבין דרך המשנה עד כמה השפיעו המרד הגדול ומרד בר כוכבא על חיי היהודים בארץ בתקופה זו . במשנה המובאת כאן אנו עדים להצצה נדירה לתפיסה ההיסטורית של התנאים . רק לאחר מכן עוברת המשנה לקבוע את הדינים הנוגעים לתשעה באב . הקביעה , “ משנכנס אב – ממעטין בשמחה “ , היא תשליל של אמרה מוכרת יותר : “ משנכנס אדר – מרבין בשמחה “ . ככל הנראה , הקביעה לגבי חודש אב קדומה יותר , שכן היא מופיעה כבר במשנה . הקביעה לגבי אדר מופיעה בתלמוד הבבלי ( מסכת תענית , דף כט עמוד א ) : “ כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה “ . אפשר לדון בכיתה בניגוד זה ולחשוב על הדרכים שבהן מציינים אירועים שמחים ועצובים . משנה , מסכת תענית , פרק ד משנה ח ( עמ׳ 234 , 228 - 227 ) אפשר לפתוח את הלימוד במשנה זו בניסיון כיתתי לבחור את שני הימים השמחים ביותר בשנה . אפשר להשלים את המשפט “ לא היו ימים טובים לישראל כ וכ , “ בהתאם למציאות בארץ כאן ועכשיו ואפשר גם לנסות לדמיין אילו ימים טובים היו המרכזיים בתקופות שונות , לרבות בתקופת המשנה . את רבן שמעון בן גמליאל פגשנו כבר בפרק הראשון בספר ( עמ׳ . ( 21 אפשר לבדוק אם הלומדים זוכרים את הדמות ולהזכיר את הערכים העומדים בבסיס החברה – “ דין , אמת ושלום “ . לא הבאנו את המשנה במלואה . בסופה מופיעה דרשה ( שייתכן שאינה מקורית במשנה ) החותמת את המסכת כולה ומתארת את מתן תורה ואת בניין בית המקדש כאירועי השמחה ההיסטוריים של עם ישראל , ובכך מביעה תקווה לבניין עתידי של בית המקדש .
|
|