|
|
صفحة: 126
יהודים שכתבו יוונית בתקופת בית שני ( כגון מתרגמי התנ “ ך , פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו ) קראו לחג בשם , pentekoste שפירושו “ החמישים “ , ומשם הגיע שם זה גם לנצרות , שבה נחגג חג זה עד היום , בין השאר כציון לכריתת הברית עם כלל העמים . יוסף בן מתתיהו מזכיר גם שהיהודים בזמנו קוראים ליום זה “ עצרתא “ , שם קרוב לשם הרווח בלשון חז “ ל . במעבר לדיון על חז “ ל כדאי לחזור ולמקם את התקופה על ציר הזמן – ביחס למקרא , לחורבן בית שני , לעליית הנצרות ולקיסרות הרומית . אפשר לדון עם הלומדים על פער הזמן – מאות שנים – בין סוף תקופת המקרא לבין תקופת חז “ ל ולנסות למלא פער זה באופן דמיוני . מתן תורה ( עמ׳ 214 ) בהקשר של שבועות כחג המציין אירוע היסטורי חשוב להדגיש כי הספר אינו קובע עמדה לגבי השאלה אם מעמד הר סיני אכן התרחש , אלא מתייחס לתודעה של חז “ ל לגבי התרחשותו של מעמד זה . כאן המקום לפתח שיח עם הלומדים על “ מתן תורה “ ועל משמעותו לחייהם , מתוך רגישות למגוון המשמעויות עבור יהודים דתיים , מסורתיים וחילונים . מנקודת מבט ממלכתית - חילונית יש כאן אתגר הוראתי : כיצד לדבר על מתן תורה כאירוע לאומי מכונן מבלי להתחייב להיסטוריות של המאורע ומבלי לקשר בין מתן תורה ובין מחויבות לשמירת מצוות . אפשר לכוון את הדברים לשדה התרבות ולראות במעמד הר סיני ביטוי לייסוד התרבות היהודית , ובציונו של חג השבועות כחג מתן תורה אפשר לראות רצון להעמיד במרכז התודעה את התרבות היהודית ולא רק את היציאה מעבדות לחירות . חג הביכורים האישי ( עמ׳ 215 ) בספר לא מובא הטקסט המתאר את הטקס היפה של הבאת הביכורים המופיע במשנה במסכת ביכורים . אפשר לראות את המשנה כאן . ייתכן שיתאים להביא ללומדים קטע מתוך המשנה ולהמחיז או לעשות ויזואליזציה של תהלוכת הביכורים . יש שהצביעו על הדמיון שבין תהלוכה זו ובין הפולחן הפגאני של האל דיוניסוס שרווח באזור בתקופת המשנה . מגילת רות ( עמ׳ 218 - 216 ) תיאור המנהג בספר מוקדש בעיקרו למגילת רות עצמה ולא לקריאתה בשבועות . אפשר להדגיש כאן את העובדה שגיבורות המגילה הן נשים . העיון במגילת רות מחזיר אותנו לפרק )“ 8 צדקה צודקת “) ולמאמץ הקהילתי והאישי למען מעוטי היכולת . דרך המפגש עם רות ובעז אפשר לשוחח על האחריות של בעלי נכסים לשכניהם חסרי האמצעים ועל כך שגם אדם עשיר עלול לרדת מנכסיו ולמצוא את עצמו במצב של עוני . תיקון ליל שבועות ( עמ׳ 219 - 218 ) מנהג זה מוצג בפרק כתופעה נוספת שצצה אי שם במהלך ההיסטוריה בחוגים צדדיים , התקבלה בדורות הבאים כמנהג רחב בעל אופי מוגדר ומתעצבת מחדש בדור האחרון . זו דוגמה נוספת לתהליך שהפרק עוסק בו – רצף ותמורה במסורת היהודית . לפנינו הזדמנות לשוחח על “ חילון “ של מסורות דתיות ולהראות כיצד מנהגים דתיים הופכים לפרקטיקות תרבותיות . אפשר להדגים זאת באמצעות מודעות הזמנה לאירועי תיקון ליל שבועות המובאות בספר , כמו גם באמצעות מודעות לאירועי תיקון אחרים המופיעים באינטרנט . אפשר גם לאתגר את הלומדים לזהות את ההקשר הדתי והתרבותי של האירועים המתפרסמים דרך נושאי הלימוד והארגונים המארגנים את האירועים .
|
|