|
|
صفحة: 121
הטקס מבטא חזרה אל המוטיב החקלאי של החג , כחלק מהשיבה אל אדמת ארץ ישראל . המוקד של הודיה לאל אינו מוזכר בתיאור הטקס , כחלק מהניסיון לבסס בארץ תרבות יהודית - חילונית . מעניין לשים לב שיש כאן מעין עלייה לרגל מהופכת : המעגל הראשון הוא של החקלאים , מעין כוהנים של העידן הציוני . המעגל השני הוא של המטיילים מחיפה , ה “ עולים לרגל “ אל עמק יזרעאל , שלמעשה יורדים מההר לעמק ולא להיפך . המעגל השלישי כולל את צעירי הכפר הערבי השכן שהצטרפו לקונצרט בלבד . אפשר להאיר בפני הלומדים את יחסי השכנות הטובה המשתקפים בהשתתפות זו ולחשוב מדוע לא השתתפו השכנים גם בחלק הטקסי של היום . אתגרים בהוראת המקור השפה : השפה בכתבה עשויה להיות קשה ללומדים , לכן כדאי לשים לב לביטויים האלה : להחזיר לו את עטרתו , אשתקד , הנקודות , הח׳ ( = החבר ) , ירק הגנה ( = הגינה ) , לכל לראש , רקיקים . נאום מנחם אוסישקין , 1932 ( עמ׳ 222 ) נאומו של מנחם אוסישקין הוא מקור טוב לסיכום חג השבועות , שכן אוסישקין אורג היבטים שונים של החג והופך אותם לרלוונטיים . אפשר לבחון עם הלומדים אילו היבטים של החג נעדרים מתיאורו ( חג הקציר , ספירת העומר , תיקון ליל שבועות ועוד ) ואילו היבטים מודגשים . אפשר גם להשוות נאום זה לכתבה מעיתון “ דבר “ ולבחון מה מחליף את ה “ מקדש “ כמוסד שאליו מביאים את הביכורים . אוסישקין מונה שלושה הבדלים בין הבאת הביכורים המקורית ובין הבאת הביכורים בזמנו : עיר ( ירושלים / חיפה ) , הר ( הר המוריה – הר הבית / הר הכרמל ) ויעד ( בית המקדש / הקרן הקיימת לישראל ) . נוסף על כך הוא מבחין בהבדל במצב החברתי ( חירות לאומית / שלטון זר ) . מדבריו של אוסישקין נראה שהוא הסכים לקבל את הביכורים ולקיים את הטקס כדי לעורר געגועים לתקופה שבה הייתה לעם היהודי חירות לאומית בארץ ובכך לחזק את השאיפה לחירות ולעצמאות . אוסישקין מדגיש את הצורך לקשר בין ההיבט הלאומי של שבועות – זיכרון מעמד מתן תורה – ובין ההיבטים החקלאיים של החג . אפשר להבין שאוסישקין מבקש שהחזרה לארץ לא תתבטא רק בהתיישבות חקלאית אלא אף בהתחברות לתרבות היהודית . אפשר להבין את דבריו כבעלי מסר דתי : אי אפשר לחגוג את חג השבועות בלי להביא לידי ביטוי את צידו הדתי . ואולם אוסישקין לא היה אדם דתי , וניתן להבין את דבריו כמכוונים לתרבות היהודית בכללה ולאו דווקא למצוות התורה . שאלות ודיונים שאלות על השמות הרבים לחג ( עמ׳ 208 ) לרוב החגים במסורת היהודית יש יותר משם אחד . ראש השנה נקרא במקרא “ יום תרועה “ ו “ זכרון תרועה “ או אפילו סתם “ החודש השביעי “; יום כיפור נקרא בתקופות מסוימות פשוט “ הצום “; סוכות מוכר במקרא כ “ חג האסיף “ או רק “ חג “; חג החנוכה נקרא גם “ חג האורים “; השם “ פסח “ המציין במקרא את היום שלפני “ חג המצות “ הפך עם הזמן לשם של החג כולו , ומאוחר יותר נקרא גם “ חג האביב “ . כך גם לגבי מועדים חדשים : “ יום העצמאות “ מכונה לעיתים “ חג העצמאות “; שמו הרשמי של יום השואה הוא “ יום הזיכרון לשואה ולגבורה “; יום המשפחה נקרא בעבר “ יום האם “ .
|
|