|
|
صفحة: 82
משנה , מסכת בבא מציעא , פרק ט משנה יב ( עמ׳ 141 ) משנה זו עוסקת באחריות העובד לדרוש את השכר המגיע לו . בתוך הספר לא הבאנו את המשנה במלואה . נעשה זאת כאן : אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים , יש בו משום ( דברים כד ) “ ביומו תתן שכרו “ , ויש בו משום ( ויקרא יט ) “ לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר “ . אימתי ? בזמן שתבעו , לא תבעו , אינו עובר עליו . חלקה הראשון של המשנה קובע שהחובה לשלם בזמן היא לא רק עבור עבודה אלא אף עבור הזכות שקיבל מאדם אחר להשתמש ברכושו תמורת תשלום , למשל : עבור שימוש בבהמת משא להובלה או עבור שימוש בכלים להכנת אוכל או לאגירה . המשנה קובעת כי המאחר בתשלומים אלו עובר על שני סעיפי חוק מהתורה : החובה לשלם את השכר בו ביום ( מספר דברים ) והאיסור להלין את השכר עד בוקר ( מספר ויקרא ) . חלקה השני של המשנה נסמך על החלק הראשון ומגביל אותו . לפי המשנה , המעביד עבר על סעיפי חוק אלו רק אם העובד דרש את שכרו בזמן הנקוב . אם העובד לא עשה כן , המעביד לא עבר על סעיפי החוק . חשוב להבהיר , שהמשנה איננה טוענת שהמעביד אינו חייב לשלם בזמן אם העובד לא דרש תשלום , אלא שאם לא הייתה דרישת תשלום – המעביד לא עבר עבירה . בתפיסה הדתית של המקרא פירוש של דבר שבמקרה של הלנת שכר המעביד חטא לא רק כלפי העובד אלא גם כלפי האל . אפשר להסביר זאת בעזרת ההבחנה שראינו בפרק )“ 3 צדק צדק תרדוף “ , עמ׳ 43 ) בין משפט פלילי ובין משפט אזרחי . חובת התשלום היא חובה אזרחית , וכל עוד העובד לא קיבל את התשלום , זכותו לתבוע את המעביד , ובית המשפט יכריח אותו לשלם . אבל אם העובד דרש את התשלום בזמן , והמעביד השתהה עד אחרי הזמן הנקוב , המעביד עבר גם עבירה פלילית . בהמשך נפגוש הבחנה דומה גם בחוק הישראלי . התניית העבירה של הלנת שכר בכך שהעובד ידרוש לקבל את שכרו , יוצרת למעשה מרחב פעולה רחב יותר למעביד , אך יחד עם זה משאירה בידי העובד את היוזמה . עובד שהכסף נדרש לו באופן מיידי יודע שיש בידו לתבוע זאת , והמעביד יעבור עבירה אם לא ייענה לדרישה . דין זה במשנה אכן יכול ליצור מצב שבו העובד חושש להסתכסך עם המעביד ואינו דורש לקבל את שכרו , והמעביד יכול להיתלות בכך ולא למהר לשלם . בהמשך נראה שהחוק הישראלי מטפל בבעיה זו בדרך אחרת . שאלות ודיונים שאלה על הכרזה של הסתדרות העובדים ( עמ׳ 126 ) הכרזה “ עצמאות ישראל – בעצמת הפועל “ מבטאת את התפיסה היסודית של תנועת העבודה הציונית ההיסטורית , שקשרה את העיקרון של עבודה מאורגנת וזכויות העובדים לבניין הארץ והמדינה היהודית . הכרזה מציגה את עבודת הכפיים כיסוד לבניית החברה . לענייננו חשוב להדגיש את התפיסה הגורסת שחברה שבה הפועל מקבל מקום מרכזי באתוס החברתי וזכויותיו מכובדות היא חברה צודקת יותר , ורק בחברה צודקת ניתן יהיה לבנות את הארץ באופן אמיתי . אפשר להצביע על היבטים נוספים של כרזה זו : הכרזה מעוצבת באופן המזכיר כרזות סובייטיות המעצימות את הפועל כאידאל חברתי ובכך מעניקות לו תחושה של יוקרה ומשמעות . הצגת הפועל בונה את סמל המדינה מזהה את הפועל היחיד עם הכלל ואת העבודה כחלק מתקומת העם , פיזית
|
|