|
|
صفحة: 34
לחוסר צדק ולעוול חברתי . קושי זה מטופל , לדעתו , באמצעות האמת והשלום המשלימים את הדין . בכך דומה אפיונו של חכם אלקלעי לאפיון שהוצע בתוספתא לדמותו של אהרן , יותר משהוא דומה לדמותו של משה . אתגרים בהוראת המקור קיצור : המקור , כפי שהובא בספר , קטוע . קיצרנו אותו כדי לתמצת את הרעיון ולהימנע ממשפטים שידרשו הסבר מורכב . משום כך יש לסייע ללומדים להבין כראוי את המקור . שפה וסגנון : כדי להבין את המקור יש להבהיר ללומדים שמדובר בטקסט פרשני , המפרש משנה הבנויה על פסוק מקראי , שהוא עצמו אינו מוזכר בטקסט . הטיעון של חכם אלקלעי מורכב במקצת , וכדאי לחלק את הפסקה לשלושה מקטעים (“ על שלושה דברים ... “ , “ אחר כך ... “ , “ גם ראוי ... “) , לקרוא ולהסביר כל מקטע בפני עצמו . תוכן : חכם אלקלעי מתאר מצב שבו יש אמת בטענות שני הצדדים , והפשרה יוצרת את האיזון המתבקש . חשוב לדון עם הלומדים באיזון זה ולעמוד על כך שאומנם חשוב ששופט ינסה לראות את המצב מנקודת המבט של שני הצדדים , אבל לא תמיד שני הצדדים צודקים , והשופט נדרש לדעת להכריע באופן חד משמעי . התייחסות למילה “ שלום “ : לפי חכם אלקלעי , הפשרה תוביל לשלום , שכן כל צד ירגיש שנעשה עימו צדק . כדאי לדון בקביעה זו מתוך ביקורתיות : באילו מצבים פשרה תוביל לשלום ? באילו מצבים היא עלולה להנציח עימות ואף להעצימו ? תלמוד בבלי - “ לפנים משורת הדין “ ( עמ׳ 49 ) מקור מסקרן , המורכב ממימרה של אחד מחכמי התלמוד ומדיון אנונימי עליה : מימרה אמוראית - אמר רבי יוחנן : לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה . שאלת התלמוד - אלא [ האם ] דינים של “ מגיזתא “ יידונו ? תשובת התלמוד - אלא אמור : שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין . “ אמורא “ הוא הכינוי לחכמים שפעלו בארץ ישראל ובבבל לאחר עריכת המשנה , במאות 5 - 3 לספירה , ודיוניהם נמצאים בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי . רבי יוחנן , שנפטר ככל הנראה בשנת , 279 היה האמורא הארץ ישראלי בעל ההשפעה הרבה ביותר . במקור זה רבי יוחנן מספק לכאורה הסבר היסטורי לחורבן ירושלים , אך למעשה דבריו מבטאים ביקורת חברתית , שייתכן שהיא מופנית כלפי בתי הדין בזמנו . תופעה זו נפוצה בספרות התלמוד : תפיסות דתיות וחברתיות מקודמות על ידי הצבתן בתוך מצבים בעבר , על דרך החיוב או על דרך השלילה ( כמו במקרה זה ) . ואולם ביקורתו של רבי יוחנן אינה מובנת , שכן במבט ראשון “ דין תורה “ נשמע כמו הדרך הנכונה לשפוט לפיה . מתברר שרבי יוחנן ניסח את דבריו באופן זה במכוון , בכדי לעורר עניין ולהציע מבט של “ הפוך על הפוך “ ולטעון שלעיתים היצמדות מוגזמת לנהלים עלולה לעוות את הצדק . התלמוד מנגיד את דין תורה ל “ דינים של מגיזתא “ , ובארמית : “ דינא דמגיזתא “ . לא תרגמנו כאן את המילה “ מגיזתא “ , מכיוון שפירושה אינו ברור . אפשר לאתגר את הלומדים לנחש מאיזו שפה בא מונח זה ( כנראה מפרסית ) ואגב כך לציין שהתלמוד הבבלי נערך בסביבה דוברת פרסית . בפירושי המילים הצענו שני פירושים אפשריים : ( 1 ) על פי עדין שטיינזלץ בפירושו לתלמוד : דינים של גזלנים . לפי פירוש זה , התלמוד מנגיד את “ דין תורה “ למשפט המקובל בחברה קרימינלית . בכך יוצר התלמוד דיכוטומיה : יש דיני תורה ,
|
|