|
|
صفحة: 171
הגיע היום של הקונצרט . בקונצרט עשיתי תנועות של נגינה , אבל לא באמת ניגנתי , כי פחדתי לקלקל לכולם בנגינה שלי . כדי שיחשבו שאני מנגן , הזזתי את הרגל שלי לפי הקצב , אבל בכל פעם שעשיתי את זה המורה הסתכל עליי בכעס . 60 אחרי הקונצרט החזרתי את החלילית לש ׂקית שלה , ובהזדמנות הראשונה נתתי אותה למישהו אחר . אולי הוא יצליח במקום שאני נכשלתי . יותר לא ניסיתי לנגן . לפעמים בחלום אני שומע את צלילי הכינור ההוא . מאז אותו לילה הלכתי להרבה קונצרטים . אני אוהב את צלילי הכינור , אבל חוויה עמוקה כמו בלילה ההוא , לא הייתה לי שוב . אולי הזיכרון של החוויה של הלילה ההוא נעשה חזק כל כך במשך השנים בגלל 65 האכזבה . אולי כי בלילה ההוא הבנתי שאני לא יכול לנגן בכינור ושלא אהיה כנר מפורסם . על פי : ״איך לא נעשיתי כנר מפורסם״ , מתוך : כלב ציד משלי , 1982 . 1 הילד בסיפור מנסה לנגן בשני כלים . השוו בין שני הניסיונות : באיזה כלי נגינה הוא מנסה לנגן ? למה הוא בוחר בכלי הזה ? האם הוא משקיע זמן כדי להצליח לנגן בכלי ? למה לדעתכם הוא מפסיק לנגן בכלי ? איך החלום של הילד לנגן משתנה אחרי כל אחד מהניסיונות ? . 2 האם גם אתם ניסיתם פעם ללמוד משהו ולא הצלחתם ? ס פּ רו על החוויה שלכם . הצ׳לן הצרפתי , פול טורטלייה , מלמד את ילדיו לנגן בכינור . קיבוץ מעברות , 1956 צילום : משה פרידן , לע״מ
|
|