|
|
صفحة: 17
י לד חוץ לפעמים הגיעו לקיבוץ ילדים שנשלחו מבית הוריהם מסיבות שונות . לילדי החוץ היה לא פעם קשה להתרגל לחיים בקיבוץ , למרות שהם קיבלו משפחה מאמצת שדאגה להם וטיפלה בהם . ואולי גם אנחנו לא באמת התאמצנו לקבל את ילדי החוץ . היינו רגילים לקבוצה שלנו , וכל מי שבא מבחוץ נראה לנו לא שייך ... כ ולבויניק כך קראו פעם לקערה שעמדה במרכז השולחן בחדר האוכל בקיבוץ אליה נזרקו השאריות . ל ינה משפחתית לפני 40 שנה בערך קרה משהו חדש : הקיבוצים התחילו לעבור מלינה משותפת של הילדים בבית הילדים ללינה משפחתית , שבה הילדים ישנים בבית ההורים . זה קרה כי רוב ההורים בקיבוצים לא רצו יותר להיפרד מהילדים שלהם . לאט לאט הצטרפו עוד קיבוצים ללינה המשפחתית , והיום בכל הקיבוצים המשפחות גרות יחד בבית אחד . מ שק לקיבוץ קוראים גם משק . מי שנוסע העירה אומר : " בערב אני חוזר למשק " . מ טפלת שולה היא המטפלת שלנו מכיתה א ' עד ו ' ... היא כמעט כמו אימא שלנו , ולפעמים אנחנו רואים אותה הרבה יותר ממה שרואים את אימא . היא מכירה אותנו ממש טוב ויודעת מה כל ילד אוהב ושונא . כשמסדרים את הבית , היא יודעת שאני אוהבת לנקות את החלונות ... וכשאני עצובה , היא יודעת שאני אוהבת שמשאירים אותי לבד ולא מדברים אתי . נ ויניק נויניק בא מהמילה נוי - יופי . הנויניק היה אחראי לגינות בקיבוץ . ובאמת , ברוב הקיבוצים עד עצם היום הזה אי אפשר שלא להתפעל מהמדשאות הרחבות , העצים הגבוהים והשבילים המטופחים . כל זה בזכות הנויניק !
|
|