סיפור לא הכול כסף

صفحة: 31

" אני לא מסכים , " אמר אבא . " זה משהו חד פעמי . כשאימא שלו מבקשת לימון או סוכר לעוגה , את מבקשת ממנה תשלום ? " " מממ , " אמרה אימא , " נכון . לא חשבתי על זה ככה ... " " זה מה שקורה בתקופה שלנו . אין יותר יחסי חברות , ידידות , עזרה הדדית . לכל דבר יש מחיר . לא עושים כבר טובות לאף אחד , הכול בתשלום . לאן הגענו ? ... " אמר אבא . אבא גדל בקיבוץ . הוא אמנם עזב כבר לפני שנים , אבל הוא עדיין מתגעגע . הוא תמיד אומר : "אין כמו הקיבוץ . " וכשאני שואל אותו למה הוא עזב , הוא עונה : " כי פגשתי את אימא שלך , " וצוחק . ואז אימא אומרת : " שטויות במיץ עגבניות , דרור . עזבת כי הקיבוץ השתנה וכבר לא היה כמו פעם כשהיית ילד . " ואבא עונה : " ועדיין , הקיבוץ שווה פי אלף מהעיר , אין מה לומר . " ואימא עושה פרצוף , ואבא מחבק אותה , וכך השיחה מסתיימת . אני לא יודע בדיוק למה אבא עזב את הקיבוץ , אבל אני יודע שהוא עדיין חבר של כל הקבוצה שלו ) כלומר , בני השכבה שלו ( . כמעט אף אחד מהם כבר לא במשק , אבל אנחנו פוגשים את כולם בחג העצמאות כל שנה , ואבא נפגש אתם לפעמים גם במשך השנה . הוא תמיד אומר : "אני יודע שאם אי פעם אצטרך משהו או שאקלע לצרה , יש לי על מי לסמוך ... " למחרת פגשתי את בן למטה בחצר . הוא שאל אותי מה שלום שפיץ ואם אפשר לבוא לשחק אתו . אני חושב שהוא בכלל לא קלט שאבא התעצבן בעניין התשלום שהוא ביקש . לא אמרתי לו שום דבר על זה והזמנתי אותו לעלות אתי הביתה . שפיץ ממש שמח לקראתו . כנראה לא ממש אכפת לו אם שמרו עליו בחינם או בתשלום ...

السابق  |  التالي