|
|
صفحة: 31
יש שם ברכת שחייה שפתוחה גם בערב , ומקרינים שם סרטים בקיץ ועושים כל מיני פעילויות כּיפיוֹת . אימא יודעת שאני מתה על הבריכה , וכאן בעיר אני תלויה בה שתסיע אותי , ולא תמיד היא יכולה . אבל זו לא סיבה לעבור למושב . זה נחמד מאוד שיש בריכה במרחק הליכה , אבל עם מי אני אלך לשם , עם הפרות ? ובחגים עושים שם חגיגות משותפות . למשל : בחג שבועות כולם נוסעים בטרקטורים לשדות ויושבים על חבילות של קש ושרים ואוכלים יחד מאכלי חלב . איזה שדות ? איזה קש ? מה פתאום טרקטורים ? חשבתי שאין חקלאים יותר ... טוב , נשארו כמה חקלאים בודדים ... ועושים את זה לזכר הימים של פעם , כשכולם במושב היו חקלאים ובשבועות באמת חגגו את הקציר ... ומה אתם תעשו שם ? איפה אתם תעבדו ? שאלתי . אימא הסמיקה : אני החלטתי לעשות שינוי קריירה . אני פותחת בוטיק שוקולד . יהיה לנו חדר בחצר ושם אני אעבוד . זוכרת שעשיתי קורס בשנה שעברה ? אז עכשיו אני הולכת לממשׁ את מה שלמדתי . אני אייצר ממתקים מיוחדים משוקולד ואמכור אותם . ואולי אעשה סדנאות שוקולד לתיירים . תרצי לעזור לי ? וואו , מגניב . שוקולד אני דווקא אוהבת . עזרתי לאימא בתקופה שהייתה בקורס והיו לה " שיעורי בית " . באותה תקופה כל הזמן ליקקתי . בסוף הייתה לי " הרעלת שוקולד " . מעניין אם פרות אוהבות שוקולד ... ואבא ? המשרד שלו כאן בעיר . ומה עם הלקוחות שלו ? אבא עוד לא מצא עבודה . אולי הוא ימשיך לעבוד מהבית וייסע העירה פעם -פעמיים בשבוע . זו נסיעה של שעה וחצי , לא נורא . וכשיפתחו את תחנת הרכבת , זה יהיה אפילו פחות ... ואולי במשך הזמן הוא ימצא לקוחות חדשים ויפתח משרד חדש באזור . ואת יודעת מה ... במושב אני מסכימה שניקח כלב . מה ?! כבר שנים אני מבקשת כלב , ואימא מתנגדת בנחרצות : דירה זה לא מקום לגדל כלב . אני מבטיחה שאוציא אותו לטיול שלוש פעמים ביום ואפילו יותר , אם צריך . אבל אימא לא משתכנעת : כלב בדירה פשוט יסבול . כלב צריך מרח ָבים . טוב , אז אולי יש דבר אחד טוב במושב . אולי שניים ... בכל מקרה , נראה לי שהם כבר החליטו , ואני פשוט אצטרך להסתגל . מי יודע , אולי בסוף אגלה שגם פרות יכולות להיות חמודות .
|
|