|
|
صفحة: 16
היישׁוּבים הערביים – מכּפרים לערים במשך דורות רבים רוב היישובים הערביים בישראל היו יישובים כפריים - יישובים קטנים ובהם תושבים מעטים שעסקו בחקלאות . באותה תקופה הבתים נבנו בצפיפות רבה , והסמטאות היו צרות ומפותלות . במרכז הכפר ניצב בית התפילה : מסגד או כּנסייה . בתי המגורים נבנו בדרך כלל סביב חצר משותפת . בחצר בישלו , אכלו , אירחו ובילו יחד בני המשפחה המורחבת . במשך השנים גדלו היישובים הכפריים מאוד , ורובם הפכו ליישובים עירוניים שחיים בהם אלפי תושבים . זה קרה כי לכל משפחה נולדו ילדים רבים , וגם מפני שאנשים בחברה הערבית לא נוהגים לעבור מיישוב ליישוב . גבר שנולד ביישוב מסוים , גם כשהוא מתחתן ומקים משפחה , נשאר לגור באותו יישוב . הוא בונה קומה נוספת מעל בית ההורים או בסמוך , על אדמות המשפחה . כדי להתאים את היישובים לצורכי התושבים - נסללו כבישים ומדרכות , הוקמו מתנסים , גני ילדים , מרפּאוֹת ועוד . ועדיין יש דברים רבים שצריך לשפר . למשל : בחלק מהיישובים הכבישים עדיין צרים מאוד , ולא בכולם יש מדרכות ; לא תמיד יש תאורה ברחוב ; אין כמעט גנים ציבוריים ; וביישובים ערביים רבים אין אזורי תעשייה . בשנים האחרונות החליטה המדינה להעביר יותר כסף לפיתוח היישובים הערביים . גם ביישובים עצמם החליטו לנסות להכניס שינויים כדי לשפר את המצב . בכמה יישובים ערביים התחילו לבנות בניינים רבי קומות עבור הזוגות הצעירים . בניינים אלו נבנים בּשׁוּלי היישוב . כך יכולים הזוגות הצעירים להישאר ביישוב , בדירות חדשות ומרווחות , שאינן צמודות לבית ההורים . ועוד שינוי : בשנים האחרונות יותר אזרחים ערבים צעירים עוזבים את היישוב שלהם ועוברים לגור ביישוב אחר .
|
|