|
|
صفحة: 31
כמאל תמיד אהבתי כדורגל . אימא שלי אומרת שכבר בבטן שלה התחלתי להתאמן ולבעוט ... היום אני משחק כדורגל בקבוצת הילדים של מכבי בעמדת הקשׁ ָר . אני מעריץ את בּירם כּיאל , שמשחק באותה עמדה – גם בחו " ל וגם בנבחרת ישראל . גם הוא התחיל בנבחרת הילדים וגם הוא , כמוני , ערבי . בשנה שעברה זכיתי בתואר השחקן המצטיין של הקבוצה . אבא שלי אומר שבגלל שאנחנו מיעוט בישראל , אנחנו צריכים לעבוד יותר קשה כדי להוכיח את עצמנו , להיות הכי טובים . הקבוצה שלנו היא קבוצה מעורבת של ילדים יהודים וערבים . האימונים של הקבוצה הם בעברית כי הילדים היהודים לא יודעים ערבית , וגם המאמן שלנו השנה לא יודע ערבית . אני מבין כמעט הכול , אבל לפעמים זה קצת מפריע לי שהכול בעברית . גם כשהמאמן שלנו היה ערבי - האימונים היו בעברית . חבל שהיהודים לא צריכים ללמוד ערבית . כשהגעתי לקבוצה , התחברתי יותר עם הילדים הערבים . אבל במשך הזמן הכרתי את הילדים היהודים . עכשיו יש לי הרבה חברים יהודים בקבוצה . בעצם , כולנו בקבוצה חברים . אני חושב שאם הערבים והיהודים בארץ שלנו היו עושים יותר דברים ביחד כמו אצלנו בקבוצה , הם היו מכירים יותר אחד את השני ומתקרבים יותר ורואים שכולם בני אדם .
|
|