|
|
صفحة: 132
קוראים ומדברים א . ב " אגדת החריץ בגרגיר החיטה " כתוב בשורות : 11 - 10 " לבבות האחים לא היו טובים זה לזה " . הדגימו זאת מתוך הסיפור . ב . " החריץ בגרגיר החיטה הוא סימן וסמל לכל בני האדם . " ( שורה . ( 19 מה החריץ מסמל ? אגדת שני האחים 1 לפני שנים רבות חיו שני אחים . האח האחד היה נשוי ובעל משפחה . האח השני היה רווק וחי לבדו . שני האחים עיבדו יחד את השדה שקיבלו ביר וּ שה מאביהם . יר וּ שה - ميراث יום יום חרש וּ , זרעו וקצרו יחד את התבואה . אחר כך חילקו האחים את התבואה לשני חלקים שווים : חצי מהתבואה לאח האחד והחצי האחר לאח השני . כך עשו 5 שנה אחרי שנה . לילה אחד , לאחר שגמרו לקצור ולחלק את התבואה , לא הצליח האח הרווק להירדם . " אין זה צודק , " חשב האח בלבו , " שאני ואחי מחלקים בינינו את התבואה שווה בשווה . הרי לאחי יש משפחה והוא צריך לדאוג לאשתו ולילדיו . הוא צריך יותר מזון ממני . אתן לו חלק מהתבואה שלי . " 10 קם האח הרווק והלך אל השדה . הוא לקח תבואה מהע ֲרמה שלו והעביר אותה לערמה של אחיו הנשוי . גם שנתו של האח הנשוי נדדה . " לי יש משפחה וילדים , " חשב לעצמו . " כשאהיה זקן ולא אוכל עוד לעבוד , ילדיי יטפלו בי ובאשתי . אבל מי יעזור לאחי הרווק כשיזדקן ? הוא צריך לחסוך כבר עכשיו כדי שיהיה לו כסף לשנים הבאות . אין זה צודק יזדקן - يهرم 15 שנמשיך להתחלק בתבואה שווה בשווה . אתן לו חלק מהתבואה שלי . " קם האח הנשוי ויצא אל השדה . הוא לקח תבואה מהערמה שלו והעביר אותה לערמה של אחיו הרווק . בבוקר קמו שני האחים ובאו אל השדה . התפלאו מאוד האחים כשראו שהערמות נשארו שוות בגודלן כפי שהיו אתמול , אך לא אמרו דבר . 20 בלילה השני שוב יצאו שני האחים מביתם . כל אחד מהם העביר בשקט - בשקט תבואה מהערמה שלו לערמה של אחיו . אבל כשהלכו לשדה עם בוקר , שוב ראו שהערמות שוות זו לזו . כך קרה גם ביום השלישי . בלילה הרביעי יצא האח הרווק מביתו , ובאותו הזמן יצא גם אחיו מביתו . נפגשו שניהם באמצע השדה , וּ בידי כל אחד ערמת תבואה . הבינו השניים את מה שקרה 25 וחיבקו זה את זה . בזכות מעשה זה של האחים והאהבה הגדולה שלהם זה לזה , ירדה ברכה על המקום שבו הם נפגשו , וממנו יצאו אור ואהבה לעולם כולו .
|
|