|
|
صفحة: 111
אכן , מוצטפא עומד לנסוע לעיר , שם ידע מהו תפוח , ועוד סודות רבים שיודעים אנשי העיר כעובדות ברורות כשמש . אבל מדוע אין אביו מתעורר כדי להכין לו את הכול ? רק העז כבר ערה . מוצטפא הסתכל אל העז . כמה פעמים גרמה לו אותה עז לבכות , כשהייתה מצליחה לברוח מידיו ודודו היה כועס עליו . עכשיו יעזוב כל זאת מאחוריו . אבל מתי , מתי כבר יעלה הבוקר ? מתי יוכל ללבוש את החליפה , הנעליים והתרב וּ ש ? הוא קם בזהירות , הסתכל לעבר אביו ואמו הישנים על מזרן על רצפת החדר . העששית כמעט כבתה . מוצטפא פתח לאט ובשקט את הארגז שבו אמו שומרת את בגדיו החדשים ואת שאר החפצים היקרים בבית . לבו דפק בחוזקה . הוא ראה את העז זזה ומסתכלת בו . הוא שחרר את העז מהחבל והוציא את החליפה החדשה , רוקד מרוב אושר . את החליפה לקח אתו בחזרה אל דרגש השינה שלו וחיבק אותה חיבוק של חום ושל תקווה . הוא הריח את ריח הבד החדש וליטף אותו , וחשב על העיר שבה אוכלים תפוחים , לחם ואורז . שחרר - حرر אט אט הרגיש את העייפות ולבסוף שקע בחלומות ... ופתאום הרגיש מוצטפא כאב נוראי בכל גופו , ולאוזניו הגיעו צעקות של אמו , אביו ודודו ! מוצטפא התעורר ועמד , שפשף את עיניו ופיהק ... ואז הרגיש סטירת לחי בפניו , ומהכאב כמעט שנפל . אחר כך צעק וביקש את עזרת אמו , אבל היא החזיקה באביו ובדודו , והוא שמע אותה שואלת בדמעות אם הם עומדים להרוג את בנה היחיד בגלל חתיכת בד ! הוא פקח את עיניו וחיפש את החליפה , החליפה שתיקח אותו אל העיר ותשים סוף לכל זה ! והנה ראה חתיכות בד לע וּ סות , ושוב לא ידע מה לעשות . התחיל לבכות , והעז עומדת מאחוריו ובפיה חתיכות הבד ... לע וּ סות - ممضوغة הוא ניסה , כמו שניסתה גם אמו קודם , להכות את העז מרוב כעס , אך אביו הרחיק את שניהם מהעז , כי מה ירוויחו אם תמות העז ? בזמן שבכה , משך אותו דודו החוצה ואמר לו לקחת את העז והחמור לשדה כי הוא אינו רא וּ י לשום דבר אחר . לא מוצלח הוא , לא מוצלח בכלל ! לקנות לו חליפה נוספת בשנה זו לא יוכל עוד אביו ... וכשהגיע מוצטפא לשדה , כבר הפסיק לבכות והתחיל לחלום על הנסיעה לבית הספר שבעיר בשנה הבאה . והוא נשבע כי את הארגז עם החליפה החדשה , יסגור בפעם הבאה במנע וּ ל וכל הלילה ישמור על אוצרו , ואפילו יישן על הארגז לאחר שיוציא מנע וּ ל - قفل את העז מהחדר !! על פי תחת הסככה : אנתולוגיה מצרית , תרגם : ששון סומך , 1979
|
|