|
|
صفحة: 110
הדוד התנגד בעקשנ וּ ת לדעתו של אחיו מהרגע הראשון שבו חשב לשלוח את מוצטפא ללימודים . וגם בלילה הזה , כאשר ישבה המשפחה לארוחת הערב , בזמן שהדוד אכל מעט גבינה ישנה ולחם יבש , הוא חזר ואמר : " יא ג ' דע , השאר אותו כאן ! אנחנו צריכים אותו ... אם ילך , מי יטפל בגנבים ? ומה יביא אתו מקהיר לכאן ? עצמא וּ ת יביא ? אה ? " שמע מוצטפא את המילים , ומבלי שהבין את משמעותן , אמר בכעס : " אה , כן , אני אביא עצמאות לכאן ! " הדוד התחיל לצחוק כפי שלא צחק מעולם , והאבא גם הוא צחק ואמר : " הלוואי . " ומתוך אותו הצחוק אמר הדוד : " אולי , אולי ! " עתה ישן הדוד על המיטה שמולו , ועם אור שמש ראשון יתעורר ... אך היום מאחר לבוא . ולפני שיעלה הבוקר לא ייסעו אל העיר . והחדר סוגר על מוצטפא מכל צדדיו , ואין בו גם לא חלון קטן שממנו ייכנסו קרני השמש החמות או חלומותיו של הירח ! ועדיין מתערבבות נחירות האנשים עם רעשי הלילה , ואור העששית העייפה גם הוא מתנדנד לכאן ולכאן , כמו אור התקווה בלב האנשים – האור איננו חזק , אך גם איננו כבה ! כך חולפים להם הרגעים כמו שנים , ומוצטפא מחכה לרגע שבו ימצא את עצמו לבוש בחליפתו החדשה , ממש כמו בנו של ראש המחוז , הרגיל להסתובב בכפר עם אביו או עם אחד משומריו . מחוז - لواء ילד זה הוא בן גילו של מוצטפא , אך הוא תמיד מסורק ונקי . רגיל הוא ללכת גאה בכפר , כשכל הילדים מביטים בו בהתפע ֲל וּ ת ובפחד . הוא רץ ומציק לאנשים ולחיות , ומאחוריו הולך השומר ומחייך לעבר הילדים . הוא מחכה שכבר יבוא הבוקר ותתעורר אמו . אז ייכנס לבית הספר היסודי ויהיה כמו בנו של ראש המחוז . הוא ילבש חליפה , וכולם יקשיבו לו . הוא יהיה לאדם היודע את כל סודות החיים . בדיוק כמו אותו מפקח מכובד שביקר בבית הספר שבכפר בשנה שעברה . הוא נסע במכוניתו בשבילי הכפר וכל הנשים עמדו ליד דלתות הבתים , הביטו בו וחיכו לשמוע מה יאמר האיש שבא " מעבר לשדות " . לבסוף נכנס המפקח לבית הספר וילדים רבים נאספו מאחורי מכוניתו . הוא נכנס לכיתתו של מוצטפא , והמורה רץ לקבל את פניו . התלמידים שמו לב כיצד מורה זה , שנהג להכות אותם במקל , שינה פתאום את קולו וניסה להסתיר את מקלו מאחורי גבו . לבם התמלא אהבה לאורח המכובד ! התלמידים הביטו במפקח . הוא דיבר בלשון יפה שהם לא שמעו מעולם , כמו מי שהגיע מעולם אחר ! הוא דרש מהתלמידים לצייר דבר הנקרא ת - פוח . את המילה הזאת לא ישכח מוצטפא לעולם . עד היום כל הכפר זוכר את מעשה המפקח והתפוח , וצוחק . המעשה הזה הצטרף גם הוא לאוצר בדיחות הכפר כי הילדים לא הבינו מה המפקח רוצה מהם . אז ניגש מוצטפא למורה וביקש ממנו לצייר תפוח על הלוח . המורה התבייש ולא עשה דבר . הילדים כולם פרצו בצחוק .
|
|