|
|
صفحة: 29
10 התסריט הראשון של סבק קוראים סיפור על פי בנימין טנא חלק א 1 הקולנוע עמד בקצה השכונה היהודית , מול הרחובות הנוצריים , והיה כמו גשר מתוח בין שני חלקי העיר . זה היה הקולנוע היחיד שהציג סרטים גם בשעות היום , ורוב המבקרים בו היו ילדים . מעל דלתות הכניסה נתל וּ מודעות פרסומת ענקיות : ראש שבט האינדיאנים מחזיק חבל ארוך ; שריף מן המערב יורה מן המותן משני אקדחים ; טרזן קופץ על נמר . 5 הסרטים הוחלפו פעמיים בשבוע . מהשעה שלוש היה תור ארוך של ילדים יהודים ונוצרים ליד ק וּ פת הקולנוע , וברחבת הכניסה חיכה כל הקהל והרעיש בקול . בשעה ארבע בדיוק נפתחו הדלתות , הקהל המתרגש והרועש נכנס לאולם , ובבת אחת התרוקן הרחוב מאנשים והייתה בו דממה . אנחנו , ילדי החצר , היינו באים לעיתים קרובות אל רחבת הקולנוע , מתפע ֲלים ממודעות הפרסומות הצבעוניות . השתוקקנו מאוד להיכנס אל הקולנוע ולצפות בפלאים המוצגים שם , שעליהם שמענו משמ וּ עה בלבד , אך לא היה לנו סיכוי לבוא פנימה . מחיר הכרטיס – ארבעים פר וּ טות – והוא לא היה בידנו . יום אחד , סבק , שהיה ראש החבורה שלנו , קיבל אומץ ו " התפלח " עם קהל הילדים הנכנסים לקולנוע . א וּ לם הסדרן שם לב אליו , הכה אותו והעיף אותו החוצה בבעיטה . חזרנו לחצר שלנו עם סבק המ וּ כה . ישבנו מתחת לעץ הערמון שקטים ועצובים . פתח שימק ואמר : " חבר ' ה , יש לי הצעה . " ובלי לחכות לתגובה מאתנו , סיפר את פרטי תכניתו : " תראו , מחיר הכרטיס הוא ארבעים פרוטות , ואנחנו חמישה . אני מציע שארבעה ישיגו כל אחד עשר פרוטות . נקנה כרטיס , והחמישי ילך להצגה . " " איזו טובה תצמח לתורמים את הכסף ? " שאל ק וּ בה . ענה לו שימק : " המאושר , שיזכה לראות את הסרט , יספר לנו את תוכן הסרט וכך " ישלם" בעד הכרטיס . " " ומי יהיה המאושר ? " שאלתי . " נערוך הגרלה ! " הציע שימק . " נבקר בהצגות לפי התור ! " טען קובה . אדק , שהיה הסגן של סבק ראש החבורה , הודיע : " אני מציע שנוותר על אקדחים - مسدسات פר וּ טות - قروش התפלח - اندس סגן - نائب
|
|