|
|
صفحة: 171
" מה יישאר ? " מאז שכתבה את הטקסטים שציטטנו מיומנה הפכה לאה גולדברג למשוררת , סופרת , חוקרת ומתרגמת מוערכת ובעלת השפעה בתרבות העברית . האם בכך האתגר הסתיים ? ובכלל , אילו אתגרים ניצבים לפני משוררים ? על כך אפשר ללמוד כאשר קוראים את השיר שלפנינו , אשר פורסם בשנת : 1955 מה ישאר ? מלים , מלים כאפר מאש הזאת שבה לבי אכל , מחרפתי , מכל אשרי הדל רק אותיות החתומות בספר . מי יאמין בהעלם הגל בעצמתו אשר אינה חוזרת - לו גם נותר בכסות - חולות חורת סימן של מגעו , רפה וקל ? פלטה אהבתי את אלמגיה , ודיגים שנזדמנו בחוף אספו אותם וישאום הרחק , וזר משתעמם בהם נוגע , ובעולם חופז ובן - חלוף הזמן בהם כילד ישחק . מתוך : ברק בבוקר : שירים , חלק יב במחזור השירים " אהבתה של תרזה דימון" אמ כל – התכלה , נאכל , נשרף . חרפה – בושה גדולה , ביזיון . כסות – בגד , לבוש , כיסוי . אלמוגים – הכוונה כאן לצורות יפות ונוקשות הנוצרות בים משלדיהם של בעלי חיים ממחלקת האלמוגים . חופז – ממהר . בן - חלוף – זמני , חולף . שנות חייה האחרונות של לאה גולדברג היו מלוות בתחושות קשות , שכן היא הרגישה כי הדור הצעיר אינו מעוניין עוד בשירתה . אילו ידעה שעד היום , עשרות שנים לאחר מותה , היא עדיין " חיה " ו " נושמת " בתרבות הישראלית , אילו ראתה כיצד דור ועוד דור גדלים על ספרי הילדים שלה ומוזיקאים רבים מלחינים ומבצעים את שיריה , אולי הייתה רווה נחת . . 1 קראו את הבית הראשון של השיר . א . בשורה השנייה ובשורה השלישית גולדברג מתארת את ההשראה לתהליך הכתיבה . אילו רגשות מולידים את השירים , על פי השורות האלה ? ב . בשורה הראשונה ובשורה הרביעית גולדברג מתארת את השירים שנוצרים בתהליך הכתיבה . הסבירו מדוע היא משתמשת במילה " רק " . . 2 קראו את הבית השני והבית השלישי של השיר . א . בבתים אלה הגל בעל העוצמה , והאהבה - הם המתארים את הרגשות המולידים את השירים . במה דומה הגל לאש שבבית הראשון ? ב . באילו דימויים משתמשת גולדברג בבתים האלה כדי לתאר את האותיות או המילים , שהן תוצר הכתיבה ? ג . מיהם הדייגים המוזכרים בבית השלישי ? . 3 בבית האחרון לאה גולדברג מבטאת אכזבה מהאופן שבו הקוראים ניגשים אל שיריה . הסבירו מדוע היא מאוכזבת . ודאי יש בחייכם תחומים שונים שבהם אתם מתמודדים עם אתגרים . א . מתי יודעים אם ההתמודדות עם האתגר הסתיימה בהצלחה או לא ? ב . האם התמודדות עם אתגר מסתיימת או רק משתנה ? לאה גולדברג , 1964
|
|