|
|
صفحة: 168
יידיש ראו בפרק , 5 עמ׳ . 123 גימנסיה בישראל אנו משתמשים במילה כדי לציין בית ספר על - יסודי , אולם יש גימנסיות שמתחילים ללמוד בהן בגיל צעיר יותר , כמו זו שלאה גולדברג למדה בה . " אני עוד אדע את העברית" הכתיבה הייתה משאת נפשה של לאה גולדברג , והיא לא הייתה בטוחה שתצליח לממש אותה . שאיפה נוספת הייתה : לעשות זאת בשפה העברית . מדוע זה היה אתגר כה גדול ? העברית לא הייתה שפת האם של לאה גולדברג . בני משפחתה דיברו יידיש , * שפה שאביה העדיף על פני שפות אחרות . לעומתו , אמה העדיפה את השפה הרוסית . כמו משכילים יהודים אחרים , הרוסית הייתה בעיניה שפתם של המשכילים , הרוצים להיות חלק מהתרבות הכלל - אירופית . לאה הילדה ספגה לתוכה את אהבתה של אמה לשפה ולספרות הרוסית , ועד גיל 9 היא דיברה , קראה וכתבה בשפה הזאת . את שיריה הראשונים היא כתבה ברוסית . בגיל 9 היא החלה ללמוד בגימנסיה * העברית , שם למדה שפות נוספות כמו ליטאית וגרמנית , ושם גם למדה לראשונה את השפה העברית . היה לה קשה במיוחד ללמוד עברית ( להבדיל מהתלמידים שדיברו יידיש , שהיה להם קל יותר מפני שהיידיש נכתבת באותיות עבריות וכוללת גם מילים עבריות ) . במשך כחצי שנה ישבה לאה בכיתה מבלי להבין את דברי המורים . אך למרות הקושי , שנה בלבד אחרי תחילת לימודיה בגימנסיה היא כבר החלה לכתוב יומן בעברית . בגיל 12 היא התחילה לכתוב שירים וסיפורים בעברית , שפה שעד 3 שנים קודם לכן היא לא ידעה כלל ! ואם זה לא מספיק , כשהייתה בת 14 היא החלה לתת שיעורים פרטיים בספרות עברית לאחת מתלמידות הגימנסיה , כדי לממן לעצמה שיעורי ציור . בגימנסיה הכירה לאה גם את היצירה העברית - התנ " ך , שירת ימי הביניים וספרות עברית חדשה . לאה רצתה להכיר את התרבות העברית עוד ועוד : היא צפתה בהצגות שהעלה תאטרון " הבימה " בקובנה , האזינה להרצאות שעסקו בספרות העברית ועוד . למעלה : לאה בגיל 1925 ) 14 ) מימין : לאה בחדרה בקובנה לפני עלייתה לארץ ישראל ( 1935 )
|
|