|
|
صفحة: 45
נסבות בקיום המצוה אנס ( אנ וּ ס ) מכרח . מקרה שבו האדם מ צּדּ ו רוצה לקים מצוה ויש כח חיצוני המקשה עליו לקים זאת . לדגמה : אדם שנמצא במקום נ דּ ח בחג הסכות ואין ברשותו לולב ואתרוג הרי הוא ' אנוס ' . בּ דע תּ ו ( י שׁ בּ דע תּ ו / היתה דע תּ ו ) יש משקל רב לדעתו ולכונתו של האדם בעת קיום מצוות התורה . לדגמה : אדם שהניח תפלין ופשט אותן , אבל היה בדעתו לחזר ולהניחן – אינו צריך לשוב ולברך מחדש על הנחת התפלין ( בתנאים מסימים ) . ראו גם : ' כונה ' . בּ טלה דע תּ ו בדינים שבהם יש משמעות לכונת האדם , לעתים אנו אומרים שאף שהאדם התכון לדבר פלוני , מכיון שרב בני האדם אינם מכונים לכך – בטלה דּ עתו אצל כל אדם . לדגמה : הסוחט בשבת פרות שלא נהוג בדרך כלל לסחט אותם לשם שתיה ( כגון תפוח אדמה ) , הרי אף שהוא מתכון לסחט לשם שתיה , אין ב דּ בר אסור סחיטה , כי ' בטלה דּ עתו ' . בּ מזיד ראו : ' מזיד ' . בּ מקום הפסד כאשר יש חשש ש קּ יום הלכה ש קּ בעו חז " ל עלול לגרם להפסד כספי גדול , התירו זאת חז " ל במקרים מסימים . כך לדגמה , יש הסוברים כי במקרה של הפסד גדול מתר לאדם לטלטל ' מקצה ' בשבת . וראו : ' הפסד מרבה ' . בּ רכה לב טּ לה ברכה שנאמרת ללא צרך , כמו למשל , לברך על אכל ולא לאכל אותו . אסור לומר ברכה לב טּ לה מכיון שכך אנחנו מזכירים לב טּ לה את שמו ה קּ דוש של ה ' . קצת מצוה יש מקרים שבהם , אף שאין מצוה ממש בפעלה מסימת , יש בכך קצת מצוה . לדגמה : יש ' קצת מצוה ' בנתינת אכל לכלב משוטט מתוך רחמנות עליו , ולכן מתר לע שׂ ות זאת אפלו בשבת . תּ בוא עליו בּ רכה ב טּ וי הנאמר בדרך כלל על מע שׂ ה שאין חיוב גמור לע שׂ ותו , אולם טוב וראוי לה דּ ר ולנהג כך – ומי שנוהג כך אף שאינו חיב , ' תבוא עליו ברכה ' מן ה שּׁ מים .
|

|