|
|
صفحة: 43
חמרות ( לחמרא , להחמיר ) דּ ברים שאדם לא מחיב בהם מע קּ ר ה דּ ין אך בכל זאת לוקח על עצמו . לדגמה : נהוג להחמיר שלא לאכל בפסח מ צּ ה אפויה שבאה במגע עם משקה או דּ בר לח , מחשש שמא נותר מעט קמח הע שׂ וי לבא לידי חמוץ , אף שמע קּ ר ה דּ ין , לאחר שהמ צּ ה נאפתה אין סבה לחשש . יותר טוב עדיף – ההלכה ממליצה על ה דּ רך המעדפת בעיניה , גם אם נתן לקים אות הּ בדרך אחרת . למשל , קנוח הנעלים מבץ בשבת – עדיף לע שׂ ות זאת על ה קּ יר ולא על ה קּ רקע ( אף שבלית ברירה נתיר גם ב קּ רקע ) . י שׁ להם על מה שּׁיּ סמכ וּ ב טּ וי שמופיע בדרך כלל בספרי הלכה , כאשר בעל הספר פוסק הלכה מסימת , אך ממשיך ומלמד זכות גם על מי שנוהג אחרת מפסיקתו , שגם להם יש על מי לסמך מ שּׁ ום שמנהגם מבסס על דּ עה אחרת בהלכה . לדגמה : על פי ההלכה , אם אדם אוחז בידו דּ בר מאכל שנטבל במשקה , חיב הוא ל טּ ל את ידיו קדם האכילה . ואדמו " ר ה זּ קן כותב שאף ש זּ ו ההלכה , הרבה אנשים לא נוהגים כך היום , ויש ללמד עליהם זכות כי יש דּ עות הסוברות שבימינו אין חובה ל טּ ל ידים על מאכל שנטבל במשקה . י שׁ להחמיר ראו : ' חמרות ' . כּ הלכתו (כּ הלכת הּ , כּ הלכה ) ב טּ וי המלמד על כך שהמצוה או ה דּ ין נע שׂ ו לפי כל הפרטים הנדרשים מבחינת ההלכה . כּוּ נת ה לּ ב ראו : ' כונה ' . להקל , להחמיר במקרה שבו יש הסתברות גדולה שה דּ בר מתר , מורים הפוסקים ( לפעמים ) להקל ולהתיר את ה דּ בר , ולא להתח שּׁ ב בסבירות ה קּ לושה שה דּ בר אסור . ההפך מ ' להקל ' הוא ' להחמיר ' . לכ תּ ח לּ ה ראו : ' בדיעבד , לכתחלה ' . לפנים מ שּׁוּ רת הדין הנהגה מסימת הנע שׂ ית אפלו שאין ההלכה מחיבת לע שׂ ות הּ . לדגמה : להשיב אבדה לבעליה גם במקרה שאין חיוב להשיב הּ .
|
|