|
|
صفحة: 42
דרגות בקיום המצוה אין ר וּ ח חכמים נוחה הימ נּוּ ישנם כמה ענינים שבהם לא הנחו חכמים כיצד לנהג – לא אסר וּ וגם לא ח יּ ב וּ לנהג אחרת , אך הביעו הס תּיּ ג וּ ת מהמע שׂ ה , והודיעו שמי שנוהג כך – ' אין רוח חכמים נוחה הימנו ' . לדגמה : לאחר שהמוכר וה קּ ונה הגיעו לסכום על המחיר ועדין לא ע שׂ ו קנין – לא ראוי שאחד מהם יתחרט . ומי שמתחרט – ' אין רוח חכמים נוחה הימנו ' . בּ דיעבד , לכ תּ ח לּ ה ' דיעבד ' היא מלה בארמית שתרגומ הּ הוא : ' אם ע שׂ ה ' . בדרך כלל מופיע ב טּ וי זה כאשר נע שׂ ה דּ בר שלא כפי דּ רישות ההלכה המקוריות – ואז מורה לנו ההלכה מה עלינו לע שׂ ות כעת . מלה זו מנגדת למלה ' לכ תּ ח לּ ה ' – כיצד ראוי היה לנהג . לדגמה : לכ תּ ח לּ ה , יש להקים סכה בצורה כזאת שהסכך לא יתמך על ידי חפצים המקבלים טמאה . בּ דיעבד , אם כבר הוקמה סכה והסכך שעליה נתמך על ידי חפצים המקבלים טמאה – אפשר לשבת בסכה זו ולקים את המצוה ואף לברך . דין ( מן הדין , מעקר הדין ) כל פסק הלכה המורה כיצד יש לנהג . חובה על כל יהודי לקים את ה דּ ינים הכתובים בהלכה (דּ ין ) , בשונה ממנהג או ה דּ ור , שאינם חלים באפן שוה על כלם . ראו : ' דּ ין , מן ה דּ ין ' . הד וּ ר מצוה קיום המצוה בצורה משבחת . לדגמה : הדלקת נרות חנכה בשמן זית עדיפה על פני הדלקה בנרות רגילים . ( ראו גם : ' יצא ידי חובה ' ) . ה מּ קל י שׁ לו על מי שׁיּ סמך ב טּ וי המזכר בהלכה , בדרך כלל ביחס לדין ה שּׁ נוי במחלקת , אשר יש דּ עות האוסרות לע שׂ ות כן , וההכרעה היא שגם מי שמקל בדין זה ונוהג התר , יש לו על מי לסמך , כי יש דּ עה בפוסקים המתירה זאת . לדגמה : יש מחלקת בפוסקים האם מתר להקריא בשבת שמות מתוך רשימה , וההכרעה היא שהמקל , יש לו על מי לסמך , ויכול לקרא .
|
|