|
|
صفحة: 83
מדיניות הטליבאן באפגניסטן , הקובעת שמקומן של הנשים הוא בבית , מהווה ללא ספק תגובת נגד להשתלבותן ההולכת וגדלה של נשים בתחום הציבורי . שכן ב - 1996 הועסקו בבתי הספר בעיר קבול 17 , 000 מורות ואילו היום - אף לא אחת * . ההתפתחויות המאכזבות ביותר מתרחשות לדעתי בתחומי הרשות הפלסטינית , שבאמנתה מצויה לראשונה ההבטחה לשוויון בין המינים . היום , שלא כמו לפני 100 שנה , נשים פלסטיניות אינן מוכנות לקבל הנחיות מן הגברים . כאשר פניתי , בשמץ של דאגה , לאחת מן הנשים הפלסטיניות שפגשתי , ואמרתי לה כי אינני יודעת מה לכתוב על התנהלות העניינים המייאשת לגבי מצב הנשים , היא אמרה בתוקף : " כתבי על מאבקנו בהגבלות החדשות . איננו עוד כפי שהיינו . אמנם מעולם לא היינו פסיביות , כפי שאתם במערב סברתם , אך היום אנחנו עוד פחות פסיביות . אנחנו מוכנות להיאבק למען שוויון - ונמשיך להיאבק עד שנצליח . ואם אנחנו לא נצליח , יעשו זאת בנותינו ! " נשים - מנהיגות פוליטיות וחברתיות ? מי , אם כן , יהיו המנהיגים במאה הבאה ? נראה שיהיו אלה הנשים והגברים שמעזים לעסוק בבעיות הקשות הקיימות באזור : עוני , אבטלה , שחיתות בצמרת , גישה לא שוויונית להשכלה , והמצוקה של השירותים הרפואיים . נשים אמנם נמצאות עתה בתהליך של צמיחה , אבל כאשר הן עולות על בריקדות להיאבק למען מטרה משותפת הן נתקלות בהתנגדות הולכת וגוברת . " תקרת הזכוכית " , המוכרת היטב במערב , אותו מחסום מוצק אך בלתי נראה כנגד התקדמותן של נשים , שוב מאיים על נשים שהתקבלו בברכה לשורות העובדים המקצועיים - כאשר היה צורך בעובדים - ועתה , כאשר שוק העבודה רווי , הן נאלצות להתחרות בגברים כדי לזכות בקידום . ההנהגה הדתית האסלאמית , ה " פקהא" וה " עלמא " , אינה מקבלת בברכה קבוצות של נשים דתיות משכילות הלומדות קוראן ותובעת מן החברה לבדוק בקוראן ולהיווכח שאין הוא דוגל בפטריארכליות . בעבר , נשים שנראו כ " מצליחות יותר ממה שציפו מהן " היו מבודדות וגונו בחריפות , כמו הפמיניסטיות הראשונות במערב , על שהציבו את שאיפותיהן הפרטיות מעל טובת הכלל . כינו אותן בכינויי הגנאי המוכרים : " מפרקות משפחות " , " אמהות רעות " , " יצאניות מערביות" ו " פרוצות " . אבל היום קשה לקרוא קריאות כאלה לעבר נשים הלבושות בצניעות , נשים שאינן נראות כמעוניינות לפרק משפחות , אלא להיפך , מנסות לבנות אותן מחדש - להביא רפורמות בחוקי הגירושין על בסיס של שוויון ולא מתוך הגישה הפטריארכלית . הרוגז והטון הצורמני העולה מקולם של כמה מן הגברים מאלף , שכן הוא מעיד על כך שנשים הן אכן כוח שצריך להתחשב בו . האם משמעות הדבר היא שנשים במזרח התיכון יהיו בקרוב נשיאות או חברות פרלמנט ? אולי כן ואולי לא . שכן אם המומחים למדעי המדינה מדגישים שרעיון המדינה הלאומית עבר זמנו , ושהעתיד טמון בכפר הגלובלי , אולי דה פקטו ( למעשה ) נשיאי מדינות מאבדים מחשיבותם . אולי הם מפנים מקום ל " שחקנים פעילים " בכלכלה הגלובלית , כמו מתכנתי מחשבים , יועצי תדמית חוצי תרבויות ומנהלי טלוויזיות . ערוצי התקשורת החדשים במזרח התיכון הם העיתון אל - חיאת - עיתון ערבי היוצא לאור בלונדון ומופץ בכל העולם ; ואל-ג ' זירה - תחנת הטלוויזיה החדשה במפרץ הפרסי , המשדרת באמצעות לוויין ברחבי העולם הערבי . ובשניהם נשים כבר נושאות בתפקידים בכירים . באזור ניכרים ללא ספק הבדלים גדולים בקצב ההתפתחות של המהלכים החדשים ובהיקפם . מעמד כלכלי ומצב כלכלי עדיין משמשים גורמים מכריעים בעלייתם של מנהיגים . אבל כמעט בכל מדינה אפשר להבחין בדגם שתיארתי . חשבו על הביטוי " תקרת זכוכית" מדוע הוא מבטא מחסום לקידום נשים ? כיצד תהליכי גלובליזציה עשויים להשפיע על מעמד האישה במדינות המזרח התיכון ? הסבירו . * מצב זה השתנה לאחר סילוק הטליבאן מן השלטון , בעקבות הפיגועים במגדלי התאומים בניו יורק , ב - 11 בספטמבר . 2001
|
|