|
|
صفحة: 114
בסקירה זו התייחסנו למשטרים של סאדאת ושל נאסר תחת כותרת אחת , "משטרים סוציאליסטיים " , אך היו ביניהם הבדלים אידאולוגים . המדיניות של נאסר הייתה לעתים קרובות תגובת נגד למורשת האימפריאליזם , ונטתה לבודד את מצרים מכלכלת העולם שנשלטת על ידי המערב , ואילו סאדאת החל בתהליך חיבורה מחדש של מצרים לכלכלה העולמית . בתחילת 1973 נקט סאדאת מדיניות חדשה וכינה אותה " אנפתאח " ➜ ( הכוונה למדיניות של פתיחות כלכלית ) . אחת המטרות החשובות של מדיניות זו הייתה פתיחה מוגבלת של מצרים לקפיטליזם העולמי . תהליך זה התרחש בד בבד עם הפיתוח החלקי של המגזר הפרטי . השפעת מדיניות זו על הנוף העירוני אופיינה לא על ידי מעורבות המדינה אלא על ידי יוזמה פרטית : סאדאת רצה לפתח את מצרים בסגנון מערבי ולהסתייע בסיוע כלכלי מערבי ובטכנולוגיה ומומחים מערביים . אם פריס ורומא היו הדגמים המועדפים על איסמעיל - לוס אנג ' לס ויוסטון היו הדגמים המועדפים על סאדאת . הוא נתן יד חופשית ליזמים הפרטיים ולספסרים ( ספקולנטים ) . בנייני פאר רבי קומות צמחו כפטריות ברחבי העיר ותפסו את מקומן של הווילות הפרטיות . ברבות משכונות העוני נהרסו בתים רבים . ( Ibrahim , 1987 : 214 ) ➜ עוד על מדיניות האנפתאח של סאדאת ראו עמ ' . 132 מפה : 2 " מפת האוכלוסין החדשה של מצרים " - בתקופת השלטון הסוציאליסטי , 1983
|
|