|
|
صفحة: 20
לעצמם במחברת נקודות שיעזרו להם בזמן ביצוע המשימה . ההתארגנות חשובה גם לפני הצגת טיעון . אפשר להציע לתלמידים את הנקודות האלה : תוכן – מה אומרים ? האם הטיעון שלי מתייחס לנושא הנתון ? האם הנימ וקים שלי הגיוניים ? האם הטיעון שלי משכנע ? מבנה האם יש לי נימוקים ואולי גם דוגמאות כדי לחזק את הטענה שלי ? האם יש לי מסקנה בסוף הטיעון ? לשון – איך אומרים ? האם אוצר המילים שלי עשיר ? האם הניסוח שלי כולל משפטים שלמים ? אין הכוונה כאן לקבע דברים , אלא לספק בסיס ל שיח דבור מורחב בסוגה מסוימת . חשוב לשמור על מקומו של הסגנון האישי ועל היצירתיות . כשהילדים מביעים עמדה אישית על נושא או על סוגיה שהועלתה לדיון , כדאי להנחותם להשתמש במבנים כגון " אני מסכים כי ... " ; " אני לא מסכימה עם יוסי , כי ... " ; " הדעה שלי אחרת " ; " אני חושב ש ... " . מבנים כאלה מארגנים את החשיבה – תחילה קביעת העמדה ואחר כך הנמקתה – ומונעים התפזרות לדיבור אסוציאטיבי . כשהילדים מספרים על חוויה אישית או על אירוע , כדאי להנחותם לספר על - פי רצף האירועים – לפתוח במה שהיה בהתחלה , להיצמד לסדר ההתרחשויות ולסיים בתיאור המצב ב סוף ההתרחשות . כדאי להנחות אותם להפריד בין העובדות , כלומר ההתרחשויות , לבין הרגשות שליוו את האירוע מתחילתו ועד סופו . כדאי להנחות למבנה מארגן כגון " בהתחלה ... אחר כך ... ואז ... בסוף ... " . כמובן , לא תמיד אפשר לכבול את המבעים לדגמים המובנים , ולצד אלה רצוי להפנות את תשומת הלב של הילדים לאפשרות הלגיטימית לגמישות המבעים על - פי הנסיבות . כשהילדים שואלים שאלות על מידע ששמעו , בין אם זהו סיפור אישי ובין אם תוכן אחר , כדאי ללמדם לתכנן את השאלה , למקד אותה בפרט מסוים ולהתאים לה מילות שאלה הולמות . במבנה כמו " אני רוצה לשאול על ה - ----- ; למה / איפה / כמה / מי / איך " וכיו " ב . משימות רבות בספר גם מאפשרות לתלמידים להביע את המחשבות הראשונות העולות בראשם בעקבות קריאת סיפורים ושירים . במד " ל המפורט לפרקים אפשר למצוא הצעות להרחבה בנושאים המתייחסים לעולמם הפרטי של הילדים , להקשרים התרבותיים שלהם ולתקופה שבה אנו חיים .
|
|