|
|
صفحة: 252
קמצא ובר קמצא . 7 קראו את הסיפור על קמצא ובר קמצא . על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים מעשה באדם שהיה אוהבו קמצא ושונאו – בר קמצא . עשה סעדה . אמר לשמשו : לך והבא לי קמצא . הלך והביא לו את בר קמצא . בא ( המארח ) ומצאו ( את בר קמצא ) יושב . אמר לו : הרי שונא אתה לי , ומה לך כאן ? עמד וצא ! אמר לו : הואיל ובאתי – הניחני , ואתן לך דמי כל מה שאכל ואשתה . אמר לו : לא . – אתן לך דמי חצי סעדתך ... – לא ! – אתן לך דמי כל סעדתך . – לא ! תפסו בידו , העמידו והוציאו . אמר בר קמצא : הואיל וישבו חכמים ולא מחו בו – מכלל שנוח להם – אלך ואלשין עליהם לפני המלך . בא ואמר לו לקיסר : מרדו בך היהודים . ( מסכת גיטין בתלמוד הבבלי , דף נה - נו ) לש ׁמּשׁוֹ – למ שׁ רת שלו דמי – צורת הסמיכות של המילה דמים , שפירושה כסף , מחיר לֹ א מח וּ בּוֹ – לא מחו , לא העירו לו מ כּ לל ש נּוֹ ח להם – כי הם מסכימים למה שקרה סיפור מן התלמוד על חורבן ירושלים בדורות שאחרי חורבן בית המקדש השני ( בשנת 70 לספירה ) , ניסו חז " ל להבין מה גרם לאסון הזה . הרומאים החריבו את בית המקדש , אבל לדעת חז " ל , היהודים הביאו זאת על עצמם : הם היו מסוכסכים בינם לבין עצמם , התנהגו איש לרעהו באכזריות , באטימות ובחוסר סובלנות , והמנהיגות שלהם הייתה חלשה ולא החלטית . אחת האמירות המפורסמות של חז " ל היא שירושלים חרבה בגלל שנאת חינם : שנאה שאין לה סיבה , והיא מבוססת על דעות קדומות ועל חוסר סובלנות לדעותיו ולאורח חייו של האחר . ( מסכת גיטין בתלמוד הבבלי , דף נה - נו )
|
|