אסור לפתוח תיבות פּנדוֹרה

صفحة: 95

אבל פּ נד וֹ רה לא שכחה . מרגע שקיבלה מזאוס את תיבת האבן הכבדה , היא כל הזמן שאלה את עצמה מה יש בפנים . אולי זה אוצר קטן ? ואולי סוד נפלא שידוע רק לאלים ? ואולי זו מתנה נוספת , מקסימה יותר מכל המתנות שכבר קיבלה ? אפימתא וּ ס אחז בידה והזמין אותה לסייר בביתה החדש . יחד טיילו להם בחדרים ובעליות הגג , במרתפים ובגינות הנוי , עד שרגליה של פּ נד וֹ רה התעייפו והיא התיישבה על ספסל עץ קטן . " אולי בכל זאת נפתח את התיבה ? " לכסנה מבט אל אפימתא וּ ס . " בשום אופן ! " , נבהל הטיטאן . " הרי זאוס אמר לך " . " טוב , טוב , אל תתרגש " , הרגיעה אותו פּ נד וֹ רה בערמומיות . " אני לא פותחת . בוא נלך לאכול משהו . כבר התעייפתי " . ואז , כשאפימתא וּ ס הלך למטבח להכין להם ארוחת צהריים , היא שבה ולקחה את התיבה לידיה . הסקרנות , אותה תכונה שהעניקה לה אתנה אלת החוכמה , אחזה בה עד שלא יכלה להתאפק עוד . באצבע רועדת נגעה במכסה האבן והרימה אותו בזהירות . רק קצת . רק חריץ זעיר , כדי להציץ . הנה מיד , מיד היא תסגור בחזרה . אבל איזה אסון ! רק ה וּ רם המכסה , וכבר זינקו מתוך התיבה צרות איומות ונוראות : מחלות ומלחמות , עוני ושקרים , אלימות ושנאה – כל הפגעים שהכין זאוס לבני האדם כדי להחליש אותם ולענות אותם . " אוי , לא ! מה עשיתי ?! " קראה פנדורה בבהלה ושמטה את התיבה מידה . " מה קרה ? " מיהר אפימתא וּ ס מן המטבח . " הרמתי את המכסה ותראה מה יצא מן התיבה ! " הצרות התרוצצו וזמזמו מסביב כמו נחיל של דבורים . ואפימתא וּ ס הביט בהן בייאוש , הוא חיבק את פנדורה וניסה לחשוב על פתרון . " חבל ש פּ ר וֹ מתא וּ ס לא כאן " , מלמל . " הוא כבר היה יודע מה לעשות " . " רגע " , נרכנה פנדורה אל האדמה . " יש כאן עוד משהו " . מתחת לתיבת האבן הגדולה נלכדו זוג כנפיים עדינות , שקופות , יפהפיות , מרפרפות . כנפיה של התקווה . " תראה כמה היא קטנה " , לחשה פנדורה ואספה אותה לכף ידה . " אבל חשובה " , אמר אפימתא וּ ס בכובד ראש . " זאת התקווה " . " באמת ? איזה מזל שמצאנו אותה " , קירבה אליה פנדורה את היצור הקטן . " תיזהרי ! " נבהל אפימתא וּ ס . " אסור שיקרה לה משהו ! את יודעת כמה בני האדם יצטרכו את התקווה עכשיו , כשכל הצרות הללו ירדו לעולם ?! " " אני נזהרת " , הרגיעה אותו פנדורה והושיטה את ידה אל השמים . " עופי לך , תקווה טובה ! " קראה ופתחה את כף ידה לרווחה . הכנפיים העדינות רפרפו וזהרו בשמש , ואז התעופפו להן . כך , מאז ועד היום , מרחפת התקווה בעולם , מלטפת את מצחם של החולים , מנחמת את העצובים ולוחשת באוזני הכואבים , " רק לא להתייאש , רק לא להתייאש " . ( מתוך מיתולוגיה יוונית לילדים : תיבת פנדורה , , 2007 עמ ' 36 - 25 )

السابق  |  التالي