|
|
صفحة: 30
- ספרי , המורה , איך זה היה . - איך היה ? שום ילד לא רצה לשבת עמי על ספסל אחד . הם אמרו : " חזירה פולנית . פולנית ארורה . אבא שלך שיכור " . ואבי לא שתה מימיו ו וֹ דקה . ואפילו בירה לא שתה . הבינותי אז מעט מאוד גרמנית . על כן איני יודעת מה אמרו . אבל היה בהם כעס כזה , שנאה כזאת . רק ארבעה לא הציקו לי : שלושה ילדים וילדה אחת . שמה היה ארנה . אחר כך ביקשתי ממנה שלא תגן עלי , שתעמיד פנים כי גם היא אינה אוהבת אותי . כן , גם אותה התחילו לרדוף . שאלו אותה , כמה שילמתי לה בעד ההגנה שלה . רע , רע מאוד היה לי בבית ספר גרמני זה . הפעמון קטע את הסיפור . חבל . גם עתה , לאחר שצלצל הפעמון , ופעמים רבות אחר כך ביקשו מהמורה שתספר מי יידה את האבן ואיך . אבל המורה התעקשה ואינה רוצה . זה היה לפני ימים רבים . לא נעים להיזכר . ומה : האבן , כידוע , קשה , כּ אב , הגליד . בין כה וכה לא תבינו , ילדים : הצלקת בראש אינה כואבת , אבל גם בנשמה נשארה צלקת מאבן זו . וצלקת זו כואבת לנשמה . אל תציקו , ילדים , לא לילד הזה ולא לאחר . הג נּוּ על כבודו של בית הספר הפולני . כדי ששום איש לא יוציא מתוך בית הספר הפולני אל העולם , אל החיים , צלקות הדומות לשלי : בראש ובנשמה . ( מתוך דת הילד , כתבים ג , , 1974 עמ ' 346 - 344 ) ג ' ורג ' הארווי , בחינה בבית הספר , המאה ה -19
|
|