הצלקת

صفحة: 28

הצלקת יאנוש קורצ 'אק תרגמו דב סדן וצבי ארד שום ילד לא הסכים לשבת עמו על ספסל אחד . ומכיוון שלא רצו , לא ישבו וסוף פסוק . אולם יאסיאק חרישי היה , יאסיאק – אם מישהו מצווה , גם כשאינו רוצה – יציית . אלא שעתה רב צערו . כשלישי לא ירשו לו לשבת , וגם אסור , ל וּ אפילו הרשו . ומקום אחר כבר לא היה . מה היה עליו לעשות ? התיישב . אין הוא בוכה , לפי שיודע כי ילעגו לו . גם בחצר אין רחמים כאשר מישהו בוכה . " בכיין " – יגידו . פעמים הרבה צוחקים המבוגרים לדמעותיו של הילד , ובוודאי מהם ראו הילדים ולמדו . כל מי שיכול מתאפק , כדי שלא יראו . היום הראשון בבית הספר . יושב לו יאסיאק , זז אל קצה - קצהו של הספסל , אך משיעיף מבט , ייזכר בכל . עליו לעמוד על המשמר . להחזיק מעמד רק היום . ש כּ ן בבואו הביתה , יגיד לאימא : מה לעשות , כדי לא לשבת ליד ההוא ? הנה יאסיאק שומע , כי התלמידים צריכים ללמוד בשקידה , לא לקמט את המחברות , לשפשף את השיניים במברשת ולא להפריע בשיעורים . הוא שומע כביכול , אך מושך את הליחה באפו . המורה עדיין אינה מכירה את הילדים , על כן היא אומרת : בוא - נא הנה , אתה מהספסל האחרון . מה שמך ? מדוע אתה בוכה ? הכל פנו אליו ומסתכלים . אמרו : גם בסיפור שתקראו עכשיו יש סיפור בתוך סיפור . יאנוש ק וֹ רצ ' אק , רופא ומחנך יהודי-פולני שחי בוורשה , כתב את הסיפור " הצלקת " ב - , 1926 לפני השואה , בזמן שיהודים רבים מאוד חיו בפולין . הסיפור מתאר אירוע שהתרחש בכיתה אחת בבית ספר פולני ביום הראשון לשנת הלימודים . . 8 קראו את הסיפור . אחרי שאתם קוראים את המשפט " הוא שומע כביכול , אך מושך את הליחה באפו " , עצרו לרגע וחשבו על מה שקראתם : מה מטריד את יאסיאק ומכאיב לו ? האם אתם יכולים להזדהות אתו ?

السابق  |  التالي