|
|
صفحة: 70
ו יּ ע שׂ האי שׁ כּ כל א שׁ ר ה וֹ רה וּ שׁלֹ מה , לֹ א ה פּ יל דּ בר . ויהי בּ צאת ה מּ ל ךְ וּ צבא וֹ ה שּׂ דה , ו יּ עבר וּ ה גּ ד וּ דים על פּ ני חלקת אדמה אחת , ו יּ מצא וּ שׁ ם אי שׁ ז וֹ רע פּוֹ לים מב שּׁ לים , ו יּשׁתּ א וּ מא וֹ ד לאי שׁ וּ למע שׂ ה וּ . וי שׁ מהם א שׁ ר לֹ א התא פּ ק וּ מ שּׁ אל את האי שׁ לאמר : מה ה מּ ע שׂ ה ה זּ ר א שׁ ר א תּ ה ע וֹשׂ ה ? ו יּ ענם האי שׁ כּ כל א שׁ ר שׂ ם שׁלֹ מה בּ פיו , ויהי לחידה . וה דּ בר ה גּ יע עד ה מּ ל ךְ , ו יּ ז כּ ר ה מּ ל ךְ כּ רגע את מ שׁפּ ט ה בּ יצה , ויצו להביא לפניו את האי שׁ , ו יּשׁ אלה וּ ה מּ ל ךְ לאמר : " ה גּ ידה לי , האי שׁ , אל תּ כחד ( תשקר ) : האין יד בּ ני שׁלֹ מה ועצמ וֹ בּ כל ה דּ בר ה זּ ה ? " ו יּ ען האי שׁ : " חי נפ שׁךָ , ה מּ ל ךְ , אם לֹ א כּ א שׁ ר אמר תּ כּ ן ה וּ א . " ויס פּ ר ל מּ ל ךְ את כּ ל א שׁ ר יעצ וֹ שׁלֹ מה ואת א שׁ ר ה וֹ רה וּ לע שׂוֹ ת וּ לד בּ ר , לֹ א כּ חד דּ בר . גוסטב קלימט , תרנגולות בשביל , 1916
|
|