|
|
صفحة: 305
המרכז ביבנה שלאחר החורבן בי " ז בתמוז נפרצו חומות ירושלים , ובתשעה באב חרב בית המקדש השני . חורבן המקדש וירושלים זעזע את עם ישראל , וגרם לתחושה של אובדן וייאוש . יהודים רבים חשו שאין טעם לחיים בלי בית המקדש , ש כּ ן כעת אין דרך לציין את החגים , לא ניתן לכ פּ ר על חטאים , ואין מי שיקבע את לוח השנה . בּ של כך היו אף כאלו שקראו לאחיהם שלא לזרוע , לא להינ שׂ א וללדת ילדים , ולהתנזר מאכילת בשר ומ שׁ תיית יין המ שׂ מחים את האדם . באותם ימים רבן יוחנן כבר התג וֹ רר בּ יבנה , לאחר שקיבל את הסכמתו של אספסיינוס להצטרף לחכמים שישבו בעיר וללמד בה תורה . כאשר הגיעה אליו השמועה על חורבן המקדש וירושלים , הבין כי יש לסייע לעם ישראל להתגבר על המשבר , ולהקים מסגרת שתחליף את בית המקדש . לכן הוא הקים את המרכז ביבנה , ש כּ לל בּ ית מדרש שבו המשיכו חכמי ישראל ללמוד וללמד תורה , ובית דין שמילא חלק מתפקידי הסנהדרין . חידושי רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו בית הדין ביבנה חקר את העדים שראו את מ וֹ לד הלבנה והכריז על קידוש החודש , כפי שעשתה הסנהדרין בירושלים , וכך יכלו יהודי כל העולם להמשיך לחגוג את המועדים בּ עתם . רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו תיקנו עוד תקנות , כדי שמצוות שנהגו לקיים במקדש בלבד יוכלו להמשיך להתקיים . למשל , כאשר בית המקדש היה קיים נהגו ליטול ל וּ לב כל שבעת ימי החג , ובשאר המקומות – יום אחד בלבד . מכאן ואילך קבע רבן יוחנן כי יש ליטול לולב שבעה ימים בכל מקום , זכר למקדש . בּ מקום עבודת הקורבנות לימד רבן יוחנן בן זכאי את העם כי התשובה , הצדקה והמעשים הטובים יכולים לכפר על העו וֹ נ וֹ ת , והפך את בית הכנסת והתפילה בציבור לעיקר הקשר עם הקב " ה , ולמקום שבו המשיכו הכוהנים לברך את העם . רבן יוחנן בן זכאי הורה לעם להמשיך בחיי היום - יום , אך בּ ד בּ בד לא לשכוח את ירושלים . לכן קבע כי כל העורך שׂ מחה יעלה את ירושלים על ראש שמחתו , וכי מי שבונה בית ישאיר בו פינה שאינה מס וּ ידת , זכר לחורבן . בזכות פּוֹ ע ֳ ל וֹ של רבן יוחנן בן זכאי הפכה יבנה למרכז היהודי החדש במקום ירושלים , ולא נשת כּ חה תורה מישראל .
|
|