על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים

صفحة: 269

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים מעשה באדם שהיה אוהבו קמצא ושונאו – בר קמצא . עשה סעדה . אמר לשמשו : לך והבא לי קמצא . הלך והביא לו את בר קמצא . בא ( המארח ) ומצאו ( את בר קמצא ) יושב . אמר לו : הרי שונא אתה לי , ומה לך כאן ? עמד וצא ! אמר לו : הואיל ובאתי – הניחני , ואתן לך דמי כל מה שאכל ואשתה . אמר לו : לא . – אתן לך דמי חצי סעדתך . – לא ! – אתן לך דמי כל סעדתך . – לא ! תפסו בידו , העמידו והוציאו . אמר בר קמצא : הואיל וישבו חכמים ולא מחו בו – מכלל שנוח להם – אלך ואלשין עליהם לפני המלך . בא ואמר לו לקיסר : מרדו בך היהודים . ( מתוך ספר האגדה , חלק א , פרק י , ב ) לש ׁמּשׁוֹ – למ שׁ רת שלו דמי – צורת הסמיכות של המילה דמים , שפירושה כסף , מחיר לֹ א מח וּ בּוֹ – לא מחו , לא העירו לו מ כּ לל ש נּוֹ ח להם – שהם מסכימים למה שקרה בּ המשך המדרש מסופר שהקיסר בדק את דבריו והשתכנע שהדברים נכונים , כעס מאוד ושלח חיילים לירושלים . החיילים שׂ רפו את בית המקדש והחריבו את העיר . . 2 השימוש בכינויים חבורים לפועל אופייני לשפת ֹ המדרש ולעברית כתובה גבוהה . לדוגמה : א וֹ הב וֹ – אוהב אותו . הביאו מתוך המדרש עוד שלוש דוגמאות לכינויים חבורים . עוד דוגמאות תוכלו למצוא בפרק " מה אהבתי תורתך " . . 3 א . הכינו מילון למילים המופיעות במדרש - מילה בארמית והמילה המקבילה לה בעברית . לדוגמה : לי הּ - לו , זיל - לך . ב . התבוננו במילון שלכם . מה אתם לומדים ממנו על המילים בשתי השפות ?

السابق  |  التالي