|
|
صفحة: 186
- זה נראה יפה מאוד – הרהרה גאולה – אבל זה דומה כאילו לתערוכת רהיטים ... - זה מוצא חן בעיניך ? – שאלה את מזל . ערב אחד ישבה גאולה על מעקה האבן , שתחם את חצר הבית , ועלעלה בעתון ערב . לפניה , על המדרכה , עמדה העגלה עם התינוק . מצ וּ וה הייתה להשגיח עליו , אבל הוא ישן , ולא היה לה מה לעשות בו . היא כבר קראה בעתון על רצח בירכתי העיר ושלא יעלו את מחירי הלחם . עכשיו עיינה במדור : " קוראים וכותבים " . לא בעניין מיוחד , רק שהיה משעמם , והתינוק היה חייב לבלות באוויר הצח , מזל חברתה בוודאי עוד עסוקה בצחצוח פמוטים ונעלים לקראת השבת . " אדוני העורך הנכבד " , קראה , " אני עולה חדש . הגעתי אל עיירת פיתוח , וניסיתי להכות בה שורש . כעת אני עומד לפני עזיבה . זה כמה חדשים לא שוחחתי עם איש פרט לפקידים . אפילו עם ילדי השיכון בו אני גר , לא הצלחתי לקשור קשר , למרות שהשתדלתי מאוד - - - " גאולה נפעמה : בעיני רוחה ראתה את האדון קוקוריקו , כיצד הוא רכון על שולחנו הנמוך ומחבר מכתב לעיתון . ראתה לפניה את חדר המגורים המטופח שלו , כפי שראתה אתמול , עת שהציצו , היא ומזל אל דירתו , מבעד החלון . - לא קופצים לו ילדים על הספה עם הרגלים – אמרה אתמול מזל – בגלל זה הכל כל כך יפה ונקי . - רואים שלא משתמשים כלל ברהיטים האלה . הם סתם עומדים ... – השיבה לה , היא , עצמה . ועכשיו ראתה לפניה את אדון קוקוריקו יושב על השרפרף הבהיר מול שולחן הסלון , רכון על כתיבתו של מכתב זה שבעיתון ... חזרה אל הקריאה , כדי למצוא במשפט זה או אחר הוכחה , כי לא הוא הכותב , הרי אלפי עולים בעיירות פיתוח , ודאי יש דומים לאדון קוקוריקו , ותיכף , תיכף יתברר לה שזה לא הוא – " חשבתי שבעבודה אמצא חברים " , המשיכה לקרוא , " אבל איש מחברי לעבודה לא הזמין אותי אל ביתו . בשבת אני יושב ומביט בדלת , ומקווה שמישהו יצלצל , ואפתח - - - " לא המשיכה בקריאה . היא ראתה חתימה בראשי תיבות : מ . ס . – זה הוא ! – בישרה למזל אחרי שנחפזה אליה , מצביעה על העיתון – מאה אחוז ! - הראי הראי ! – לקחה ממנה מזל את העיתון . אך מיותר היה שמזל תקרא , גאולה ישבה על כסא מטבח , התינוק שעל ברכיה הוסיף לנמנם , והיא כבר הספיקה לספר לה את כל הכתוב . - בחיי , הכל מתאים , כל הפרטים ! – השתוממה מזל – אפילו ראשי התיבות , באמת השם שלו מתחיל בסמ " ך סבך - - - סברלוסקי . לא . שכחתי ! אז אולי זה באמת ממש הוא ?! - אבל מה שהוא כותב זה בכלל לא צודק – הרהרה גאולה בקול . - מה , האדון מתלונן בעיתון ? – התערבה אמא של מזל בשיחה . – על מה הוא מתלונן ? יושב כמו לורד בדירה שלו , הולך לעבודה בחליפה של שבת , ועוד מתלונן ! היה צריך לבוא מתי שאנחנו באנו ! בחיי , אני אגיד לו : אדוני , אתה מתלונן , אנחנו ישבנו באוהל עם הילדים והיה שיטפון , שמונה שנים ישבנו בצריף במעברה , כל שנה אמרו : " בשנה הבאה " , ואתה , לא טוב לך ? - הפסיקי , אמא , די ! – התחממה מזל ואטמה אזניה בידיה .
|
|