|
|
صفحة: 59
מני הפנה את פניו הצידה , כאילו לא שמע אותי : " והובילו אותם , ולא היה להם מושג לאן , ואף אחד מהם לא ידע שזה המסע האחרון שלהם . תאר לך שדבר כזה היה קורה לנו עכשיו , בארץ ישראל . " פתאום נעץ בי את עיניו . היה לו מבט מש וּ נה . העפע פּ יים שלו היו חצי סגורים , כאילו פחד לראות את מה שהוא בעצמו סיפר . " הכניסו אותם לרכבות משא סגורות , ושלחו אותם צפופים כמו ששולחים בּ המ וֹ ת . [ ... ] הם ישבו שנים במחנות ההשמדה ולא היה להם שום סיכוי להצלה . והנאצים עשו את זה לא ליהודי אחד או שניים או עשר או מאה - הנאצים עשו את זה לשישה מיליון יהודים . ועשו להם את זה כאילו זה מ וּ תר . כאילו הם כלום . כאילו הם לא שווים . זאת השואה . " " וליהודים לא היה צבא ? " התפלאתי . " לא . וגם לא הייתה להם מדינה . " הוא השתתק וגם אני שתקתי . ופתאום לחש : " והיה לנאצים סמל שאני שונא . נשר דורס עם כנפיים פרושות . " " מה אתה עושה אחרי הצהריים ? " שאלתי כשהגענו לשער בית הספר . מני משך בכתפיו , התכופף והרים חילזון . " כלום , " אמר ומעך אותו . " אפשר לבוא אליך לעשות שיעורים ? " שאלתי . שוב משך בכתפיו , כאילו לא אכפת לו , ושתק . " גם אתה היית בשואה ? " שאלתי לפני שנכנסנו לכיתה . " לא . אני נולדתי אחרי שהשואה נגמרה . " ( מתוך תמיד ילווה אותו צל , , 2001 עמ ' 11-13 ) צוענים – עם של נוודים שחיים ביבשות שונות . הצוענים נרדפו על ידי המשטר הנאצי .
|
|