صفحة: 199

בעיירה קטנה במערב התיכון של ארצות הברית . לאחר מות האב שלחו בני קהילתו את היתומה הקטנה לעיר הרחוקה שבה , בבית גדול ומהודר , חיה דודתה העשירה העלמה פולי הרינגטון . העלמה פולי ואמה של פוליאנה היו אחיות , אך הקשרים ביניהן נותקו לפני שפוליאנה נולדה ; העלמה פולי לא סלחה לאחותה על נישואיה לכומר צעיר , ש " ראש מלא אידיאלים והתלהבות נעורים ולב מלא אהבה " היו רכושו היחיד . עתה נאלצה העלמה פולי , רווקה קשת לב , גאה וקפדנית בת ארבעים , לקבל לביתה את בת אחותה . כשהמשרתת ננסי הביעה שמחה על כך שילדה קטנה תבוא לחיות בבית הגדול והשקט ענתה העלמה פולי : " באמת , ננסי , רק משום שיש לי במקרה אחות שבטיפשותה התחתנה והביאה ילדים מיותרים לעולם שכבר מלא מדי בכאלה , לא ברור לי מודע עליי לרצות באופן מיוחד לטפל בהם בעצמי . אבל כפי שאמרתי , אני מקווה שחובתי ברורה לי . " הילדה העליזה , הערנית והסקרנית שנפשה יצאה לחברת בני אדם , מצאה את עצמה בבית קודר ומסתגר , שהמושגים " חובה , " " ציות , " " איפוק " ו " הכרת תודה " נשמעו בו לעתים קרובות מאוד . הדודה פולי בחרה למען אחייניתה חדרון קטן ללא חימום או אוורור בעליית הגג , פתחה ואסרה עליה להזכיר את אביה המנוח או את סיפוריו , והמשיכה בהוראות יבשות : " בשעה תשע בכל בוקר את תקריאי לי בקול במשך חצי שעה . לפני כן תנצלי את הזמן לסדר את החדר הזה . את הבקרים של ימי רביעי ושבת , משעה תשע וחצי , את תעבירי עם ננסי במטבח ותלמדי ממנה לבשל . בבקרים האחרים תתפרי אתי . זה יותיר את שעות אחר הצהריים ללימודי הנגינה שלך . אני אשכור לך מורה בהקדם האפשרי , כמובן . " פוליאנה לא יכלה להתאפק : " אבל דודה פולי , דודה פולי , את לא השארת לי שום זמן פשוט ... פשוט לחיות !" " לחיות , ילדה ! מה זאת אומרתו כאילו שאת לא חיה כל הזמן !" " כן , ברור שאני אנשום בכל הזמן שאעשה את הדברים האלה , דודה פולי , אבל זה לא יהיה לחיות . את נושמת כשאת ישנה , אבל את לא חיה . אני מתכוונת לחיות ... לעשות את הדברים שאת רוצה לעשות : לשחק בחוץ , לקרוא ( לבדי , כמובן , ( לטפס על גבעות , לדבר עם מר טום בגן , ועם ננסי , ולגלות הכול על הבתים ועל האנשים ועל כל דבר בכל מקום בכל הרחובות היפים ההם שעברתי בהם אתמול . לזה אני קוראת לחיות . דודה פולי . סתם לנשום זה לא לחיות !" הפער העצום בין השקפת העולם של העלמה פולי באשר לחובתה היא ובאשר לחינוך ילדים לבין מה שחשבה פוליאנה על תכלית חייה איים להביא להתנגשות בלתי נמנעת בין הדודה לבין אחייניתה ; אבל פוליאנה , בזכות המשחק שהמציא אביה הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי , לעורר חדוות חיים ואופטימיות בכל מי שפגשה ואפילו להמס את לבה הקפוא של הדודה פולי ; " המשחק היה למצוא משהו משמח בכל דבר - ולא חשוב מה זה , " הסבירה פוליאנה למשרתת ננסי , וסיפרה שהכול התחיל כשהיא ואביה קיבלו באחת מחבילות הצדקה קביים במקום הבובה שפוליאנה השתוקקה לה . האב הציע לשחק במשחק " פשוט לשמוח , " והם גילו שמה שמשמח בקביים הוא שאין זקוקים להם ; " וכמה שיותר קשה למצוא משהו , ככה זה יותר כיף . " פוליאנה הצליחה למשל למצוא את מה שמשמח בעובדה שאין בחדרה מראה " ) חשבתי כמה שאני שונאת לראות את הנמשים שלי במראה , ( " למצוא מה משמח בכך שהגיעה לבית דודתה " ) והתחלתי לחשוב על זה שאת לא מ'אגודת הגברות , ' ואת באמת הדודה האמתית שלי , ( " לשמוח על כך שתוכל לשמוח כשתסיים למלא את חובותיה וכן הלאה . הספר מתאר את הקשרים הבלתי אמצעיים שיצרה פוליאנה עם אנשים שהיו זרים גמורים עד

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار