|
|
صفحة: 10
פרק מתוך "פצפונת ואנטון" ל וּ איזה פּוֹ גה , שהכול מכנים אותה "פצפונת , " הכירה את אנטון באחד הלילות שבהם עמדה על הגשר עם המטפלת שלה וקי בּ צה נדבות . אנטון עמד בצדו האחר של הגשר ומכר שר וֹ כי נעליים . בניגוד לפצפונת , שהייתה בּ תו היחידה של תעשיין אמיד , אנטון היה באמת עני , ומכר שרוכים ברחוב כדי לפרנס את אמו החולה . שני הילדים נעשו חברים טובים . למה פצפונת קיבצה נדבות בלילות ? על כך תוכלו לקרוא בספר פצפונת ואנטון . . 1 קראו את הפרק . האהובים ביותר - אף על פי שעברו כ-90 שנה מאז כתב את אמיל והבלשים . דברים רבים השתנו בעולם מאז , דברים שקסטנר אפילו לא חלם שיקרו , אבל יש דברים שלא משתנים : ילדים עדיין רוצים שידברו אתם בי וֹ שר , והם עדיין רוצים שיתייחסו בהבנה ובכבוד לרגשות ולמחשבות שלהם . לכן , גם בימינו ילדים ( ומבוגרים ) ר בּ ים כל כך עדיין אוהבים את ספריו של אריך קסטנר - הסופר שביקש מהקוראים שלו לא לשכוח את ילד וּ תם , ובעצמו לא שכח . . 4 שיחה בכיתה בניגוד למה שקסטנר כתב בהקדמה לספר ה כּ תה המע וֹ פפת , אפשר לטעון שדווקא מפני שחיי הילדים לא תמיד קלים - חשוב שהספרים יעודדו אותם ויעסקו רק בדברים שמחים . מה דעתכם על הטיעון הזה ? לפני שתגיבו , קראו שוב בעמ' 8 מה אמר קסטנר על סופר ילדים אחר . כעת הציגו את עמדתכם על תפקידם של הספרים בקיצור ובאופן ברור וממוקד . הקשיבו לדעות של חברים . אם דעתכם כבר הוצגה , תוכלו להוסיף דוגמה משלכם כדי לתמוך בה .
|
|