|
|
صفحة: 194
בדעה שאתם מציגים . ( " כדאי לדבר על ממדים אלו בשפה המתאימה לתלמידים , ולהפנות את תשומת לבם גם להפרה של ממדים אלה . לפעמים מתבקשת הפרה של אחד הממדים בגלל נושא השיחה או מסיבות אחרות : למשל , לפעמים יש הפרה של כמות הדיבור - בדרך כלל מדובר על כמות מאוזנת של דיבור , שאלה קצרה – תשובה קצרה , אבל ייתכן ומישהו מהמשתתפים זקוק לתור ארוך יותר של דיבור מסיבות שונות ; לפעמים יש הפרה של ממד האופן ( נשאלה שאלה וכעת צריך לתת תשובה , ( אולי אחד המשתתפים בשיחה רוצה לשאול עוד שאלה במקום לתת תשובה ; לפעמים יש הפרה של הרלוונטיות – לאחד המשתתפים יש צורך חשוב להעיר הערה שלא קשורה לנושא השיחה . ההפרות הן חלק משיח טבעי בין אנשים , ויכולות להופיע גם בשיח אורייני , המודעות להן תיטיב את כישורי השיח של התלמידים . פרק לשון : שלילת צורות הווה ושלילת שמות ( כרך 1 עמ' ( 143 בעברית הישראלית נהוגות שתי דרכים סגנוניות לשלילת שמות עצם ולשלילת פעלים בהווה . דרך אחת , הדרך הקלאסית הנהוגה במקורות , באמצעות מילת השלילה 'אין : ' " נקבת החרגול אינה משמיעה צרצורים . " דרך אחרת , שהתפתחה בעברית הישראלית , היא שלילה באמצעות מילת השלילה " לא : " " נקבת החרגול לא משמיעה צרצורים . " בין שתי הדרכים התפתח הבדל סגנוני : השלילה באמצעות " לא" רווחת בלשון הדיבור , והשלילה באמצעות " אין" רווחת בלשון הכתב . לא מומלץ לפסול את אחת הדרכים , אלא לחנך את התלמידים להתאים את סגנונם לנסיבות התקשורת . בכתיבה עיונית נצפה מהתלמיד שישתמש כהלכה בשלילת " אין" לנטיותיה . אנו מדגימים את השימוש בדרך השלילה של לשון הכתב בטקסט מידע ( על קבלת האחר , ( ובטקסט ספרותי שנכתב לפני עשרות שנים . בדו-שיח שבתרגום הישן ל"פו הדב" ( תרגום ישראלית ושפירא ) מנוסחת שלילת הפעלים בהווה בדרך לשון הכתב , כפי שהיה נהוג בלשון הסיפורת העברית בעבר . בתרגום החדש ( של גולן ) מנוסחים משפטי השלילה כנהוג בעברית המדוברת – באמצעות מילת השלילה " לא . " השוואת תרגומים שונים היא הזדמנות טובה לעבודה סגנונית – לבחון חלופות סגנוניות לסיפור . בהשוואת התרגומים מומלץ לא להצטמצם רק בצורה הדקדוקית הנלמדת , אלא לבדוק הבדלים סגנוניים נוספים : בצורות הציווי , באוצר המילים ובמבנה התחבירי .
|
|