|
|
صفحة: 78
- אפשר לנוע מהמקרים הפרטיים שהוצגו בכתבות לשאלה עקרונית : האם יש טעם ביוזמות גם אם לא בטוח שיצליחו ? האם יש לילדים דוגמאות לכך ? ( למשל , מחאת האוהלים . ( - למה הכוונה כשאנחנו מדברים על " הצלחה " של יוזמה ? - אולי , גם אם לא השגנו את מה שרצינו , בכל זאת הצלחנו כי הבאנו את הנושא לידיעת אחרים או לידיעת האחראים , או שנתנו למישהו השראה ? האם יש לילדים גמאותדו לכך ? - אולי הצלחה נמדדת לאורך זמן , ולא תמיד רואים תוצאה מיידית ? - אולי כי ככל שיותר אנשים ימחו ויזמו מחאה , כך יש סיכוי רב יותר שהיא תצליח ? - האם אנחנו תמיד מגיבים לחוסר צדק כי אנחנו מאמינים ש " נצליח "? אולי אנחנו מגיבים כי אסור לשתוק מול חוסר צדק ? למה בעצם אסור ? - אם אנחנו אומרים לעצמנו " בלאו הכי לא נצליח לשנות כלום – " איך זה משפיע עלינו ? - ומצד שני – איך זה משפיע עלינו אם אנחנו מנסים לשנות משהו – ונכשלים ? במקום דיון כיתתי , אפשר לחלק את הכיתה לקבוצות שיגבשו אמירה מנומקת ומודגמת בנוגע לנושא שעל הפרק , ואז יציגו אותה במליאה . שימו לב : בכרך השני של ספר זה מופיע פרק על מלאלה יוספזאי , נערה פקיסטנית שזכתה בפרס נובל לשלום על מאבקה למען הזכות ללמוד . כשמגיעים אליו , כדאי מאוד לחזור ולהזכיר לילדים את הפרק הנוכחי . פעילות 8 בפעילות זו משולב שיח דבור המלווה את תכנון הכתיבה . הדיבור כמקדם כתיבה מופיע בהמלצות של תכנית הלימודים : " במסגרת העיסוק בקריאה ובכתיבה נעשה שימוש נרחב בשפה הדבורה שמתעשרת מיחסי הגומלין עם השפה הכתובה , תומכת בה ונתמכת על ידה . בסיטואציות של האזנה ודיבור , כותבים וקוראים דנים בתוכני הטקסטים , שוקלים שימושים לשוניים ורטוריים ומגיבים לדברי אחרים . התפתחות של דוברים אחראיים , יעילים וביקורתיים מחייבת התנסות במגוון רחב של שימושים בלשון הדבורה " . ( תכנית הלימודים חינוך לשוני , עברית– שפה ספרות ותרבות , תשס " ג , עמ ' . ( 74 לפני הכתיבה דו-שיח לימודי אודות הפעילות , המתקיים בזוגות , בקבוצות ובמליאה , מזמן היבטים רפלקטיביים שעשויים , במצב של הישנות , להתפתח לאסטרטגיות למידה . זהו שיח אורייני במיטבו , שבו נדונים תוכן וצורה גם יחד , ומתאפשרת פעולה שיש בה ניסוי , טעייה , הפעלת שיקולי דעת , תיקון , דיון ועוד . לכן , מומלץ מאוד להציע שיח כזה , המקדים ומלווה את הכתיבה באופן שוטף במהלך השנה , ובהזדמנויות רבות ככל הניתן . במהלך הכתיבה כדאי לזכור שהכותבים הם בסופו של דבר ילדים , ולא לחתור לפורמליזציה יתרה של המכתבים שלהם . ההנחיות לכתיבה ולביקורת עמיתים אמורות לאפשר להם מרחב שבו יקפידו על מה שחשוב להקפיד עליו ועם זאת לא ירגישו כבולים . בעקבות הכתיבה
|
|