פרקי הספר לכיתה ה: העמקה ותוספות

صفحة: 120

בהכרח נדירות . כפי שמראה הדיון בפרק זה , צורות כאלה רווחות בפזמון הישראלי , ונפוצות גם בשירי ילדים . זו הזדמנות " לפצח" חלק מצורות העתיד והציווי המוארך בשירים ידועים . " הנער שביקש לדוג לווייתן" מאת דליה רביקוביץ שמו של השיר הסיפורי , הנשמע כשם מעשייה , מעורר סקרנות ; מיהו הנער ? למה ביקש לדוג לווייתן ? איך יכול נער אחד לדוג בעל חיים גדול כל כך ? שני הבתים הראשונים מוסרים את הרקע ; סוכה רעועה על חוף אשקלון , נער דייג החי בגפו , ניזון מדגים ומטפח משאלה שתשנה את חייו . " יש לי דגים קטנים וגדולים / אך רציתי לדוג לווייתן . / לדוג לווייתן גדול ועצום / שאורכו אולי אלף אמות / ואני אמכרנו בחוף אשקלון ואהיה עשיר מאוד " . בהתאמה לעושר הגדול שייפול בחלקו , הנער חולם על עושר חומרי : על " בגדים חדשים , " על " בית גדול , " על ספינה שבה יפליג אל הים " ואשוט בכל התבל" ועל עתיד כ"רב-חובל . " מעמדה של מחסור ומצוקה , הילד יכול רק להפליג בדמיונות ולהעצים את המשאלה ולתאר אותה כמעשה נסים , אירוע פלאי . העצמת המשאלה היא חלק מחירות המחשבה . אבל למשאלה גם צד אחר , הקשור למצב קיומי ולמעמדו בעיני עצמו : כרגע הוא יושב בחוף אשקלון , מקום קטן וחסר חשיבות , וחולם להיות " בכל התבל "; הוא חי בסוכה רעועה וחולם שיהיה לו בית גדול ; כשהוא רעב הוא צולה דגים במדורה וחולם שיוכל ליהנות ממראה הדגים במקום לאכול אותם . בעקיפין הוא מתאר כמיהה לחירות , לשינוי בשגרה המשמימה , לחופש הבחירה , להנאה מאסתטיקה , למסעות בעולם , לשינוי מעמד – יהיה רב חובל במקום דייג שכל כוחו בחכה האחת שבידו . השיר , שלא כמו המעשייה , אינו נענה למוסכמה המחייבת סוף טוב . התארים " גדול" ו"עצום" והמידה " אלף אמות" מעצימים עוד יותר את המשאלה – אבל בו-בזמן עושים אותה פלאית יותר ומרחיקים אותה ממימוש . לאחר פירוט המשאלה , השיר מנחית את גיבורו על חוף אשקלון וחותם בסימן שאלה : " מי יודע , אולי , ברבות הימים / הוא ידוג לווייתן באמת " ? שלושת הביטויים " מי יודע , " " אולי" ו"ברבות הימים" מגבירים מאוד את הספק , מרחיקים את התגשמות המשאלה ומחלישים את תקוות הקוראים שמזלו של הנער הדייג ישתנה . פעילות 2 תיאור חייו של הנער ( בשלושת הבתים הראשונים ובשני האחרונים ) נמסר בפעלים בהווה : גר , יושב , משליך , מבשל , מציק , חושב , מתפלל , שובת . פעילות 3 הדגים האדומים והזהובים משמשים בשיר להמחשת ההבדל בין עוני לעושר ; הנער העני , הצולה את הדגים הצבעוניים במדורה ואוכל אותם , אינו יכול להרשות לעצמו ליהנות מיופיים של הדגים . כמו יתר העניים , עליו להשביע את רעבונו ואין בחייו מקום להנאה מיופי . אבל כשהוא חושב על חיי עושר – הדגים הצבעוניים משמשים לייצוג המותרות : " ואדוג לי דגים אדומים וזהובים / להביט בם ולא לאכול . "

السابق  |  التالي